כתב מרן 'החזון איש', זכותו יגן עלינו אמן: 'בזמן הזה מצווה לאהוב את הרשעים. וכתב בתשובת מורנו הרב מאיר מלובלין, כי אצלנו הם נחשבים כמו קודם תוכחה, שאין אנו יודעים להוכיח, לכן נחשבים כאנוסים, ולכן מצווה לאהוב כל אחד מישראל' ... עיין שם בדבריו. וכוונתו בוודאי שלא בדרך תוכחה לדבר איתם, כפי שהבאנו דבריו, שעתה נחשבים קודם תוכחה, ומצווה להצילם ולחלל עליהם השבת, כדין כל יהודי שאינו עבריין, באין הפרש, עיין שם עוד. וכבר במסכת ערכין: ... ואמר רבי אלעזר בן עזריה: תמהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח. ופירש רש"י: דרך כבוד, שלא יהיו פניו משתנים. ומובן, כיוון שאין יודע, אינו חייב להוכיחו, שמא ישתנו פניו ויביישו, או כדברי רבי טרפון שאומר לו 'טול קורה מבין עיניך' וכולי, ממילא לא נחשבת תוכחה כלל, ואינה אלא קטטה ביניהם, זה אומר לזה. ואם בזמן קדושי עליון - האמוראים, אמרו: תמהני אם יש מי שיודע להוכיח, כל שכן בדורותינו, שאפשר לומר תמהני אם יש בדורנו מי שיש לו סמכות להוכיח ... וצריך לומר שחידוש גדול השמיענו, והוא שמשום שאין יודעים, נחשבים כקודם תוכחה, ומצווה לאהוב אותו אפילו שהוא נוהג מנהג רשע ... ואם מכל מקום הוכיחו, עדיין אינו בבחינת מזיד אלא אנוס, כיוון שלא נתקיים בו תוכחה, וכסגנון 'החזון איש' שהוא כקודם תוכחה ... ועוד יותר נראה, שמצוות קיום תוכחה בזמנינו על ידי החזרתם בעבותות אהבה, וממילא תכלית התוכחה לשוב למוטב נעשית בדרך זאת.