מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שאם היינו אומרים שירה, לא היתה שכינה בגלות.
זהו הטעם שקוראים רות בשבועות, שהוא מתן תורה, שהרי אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שהטעם שנקראת 'רות' - שריוותה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות. וזה נראה מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שבא מלאך וחסם פיו של נבוכדנצר, שהיה מגנה לשירות של דוד המלך, עליו השלום, שאלמלא כן, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. שאם היינו אומרים שירה, כמו כן, לא הייתה השכינה בגלות, ואנו גרמנו שנשתייר נבוכדנצר מחילו של סנחריב לחרב בית המקדש.
חכם נסים פאלומבו, יפה ענף, ליקוטים, דף כד עמ' א, דפוס בן ציון בנימן רודיטי בן יהושע משה, איזמיר, תרל"ז (1877). מתוך 'החכם היומי'
