'כל הנותן פרוטה לעני זוכה ורואה פני שכינה, שנאמר: אני בצדק אחזה פניך' - והיינו: ודאי צדקה הגונה ומעולה: נותנה ואינו יודע למי נתן, נוטלה ואינו יודע ממי נטל, והיינו כגון גבאי צדקה. ואפילו ע"י גבאי, יש לחוש לשאינו ראוי. וכמו שכתוב במדרש איכה על פי 'כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב' - אלו גבאי צדקה, שנוטלים ומחלקים לראוי ולשאינו ראוי. 'ולא יחטא' - איך מה זאת אמר: קולע אל השערה - 'ולא יחטיא'. עד כאן. הרי שאפילו על ידי גבאי צדקה, חוששים לשאינו ראוי. ועל כך אנו אומרים כי זה הדבר טוב, אשר קיימו וקבלו אבותינו, לכונן את ארץ ישראל, כי ביושבי הארץ, ודאי מהוגנים וראויים המה.