'עניה סוערה לא נוחמה' - כנסת ישראל מתרעמת עליו, יתברך: נוח וטוב אילו עשית אותי עניה, שניטל כל ממוני, כופר בעד שאר הגזירות קשות ורעות. אכן כאן ראינו 'עניה', וגם בשרה סוער מרוב המכות והצרות והחולאים, ומסער הגלות, אם כן שוחד לא לקח, ולא הואיל איבוד ממוני להצילני משאר גזירות קשות ורעות המסעירים גופי, ואם כן שתים לרעה, לזה 'לא נוחמה' ...
שאמר 'עניה' - שאין מי שיזכור, וגם 'סוערה' - מרוב המחלוקת, 'לא נוחמה' - לזה אמר: 'הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך' - היינו עושר, 'וכל בניך לימודי ה'' - לומדים מפיו יתברך הלכה ברורה, שלא יהא בא שום מחלוקת, ולא יצטרכו אהבה בסופה, כי מראש לא יבואו להתקוטט, אלא 'ורב שלום בניך'. וכדי לקרב נחמות אלו, צריך להשתדל להרבות בצדקות, כי 'ושביה בצדקה', וזה שאמר 'בצדקה תכונני'.