'אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים' - מצאתי כתוב בקונטרס ישן מועתק מכתב יד, הדומה מופת הדור, מורנו ורבנו הרב יוסף עטיה, זכר צדיק לברכה, על פסוק: 'ועמי תלואים למשובתי' - וזה לשונו: יש לפרש על פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה בטעות דור אנוש, שהיו אומרים כי אין מן הראוי, לרוב הרוממות הא-ל יתברך, וגדולתו, להשגיח בשפלים, כי אין מדרך כבוד מלך אדיר, להשגיח בדלת העם. ועל זה בא דוד המלך, עליו השלום, ואמר: 'מי כה' א-להינו' - שאין מנהגו כמלך בשר ודם, שכל זמן שהוא מתגדל הוא מסלק השגחתו מהעניים ובזויים, כי מידתו יתברך אינה כן, שאף-על-פי שהוא 'מגביהי לשבת', אפילו כך 'משפילי לראות בשמיים ובארץ', ומשגיח בפרטי פרטים. עד כאן לשונו. ועל פי האמור, זהו כוונת הכתוב: 'אשירה לה'', שאפילו' גאה גאה' - שמן הראוי, שלא ישגיח בתחתונים, אפילו כך 'סוס ורוכבו רמה בים', והשגיח בהם, שעינו בני ישראל, ולזה הטביעם בים. ... וזה כוונת הכתוב: 'מי כמוך באלים ה'', כמו 'ואת אלי הארץ לקח', כלומר: מי כמוך בגדולים, שלא כמידת בשר ודם מידתך, שמידת בשר ודם - לפי גדולתו אינו משגיח בשפלים, אבל אתה 'מי כמוך נאדר בקודש' - מלך אדיר 'נורא תהילות' - שאין קץ לשבחיך, שכל הבא להגיד אותם, ירא פן ימעיט, חס ושלום, ואפילו כך משגיח בתחתונים, ועושה להם פלא.