מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד בשבח התקווה, המעודדת בימי הגלות המר, לשוב לגבולנו.
מה נעמת ומה יפית התקווה, בת אל עליון, ואהובת כל יצורי חלד. בך ינוחם איש מכל צרותיו. בך יראה אור בהיר, מבין מפלשי חושך ואפלה. בך ינצח גבר המכשולות והחתחתים, אשר יעמדו נגדו בימי חלדו. וגם במותו תלווהו עד קברו, ותשב כעמוד שיש, וכראי מוצק על מצבתו, לתת לו תקווה לחיי עד, לחזות בנועם שדי ולרוות נחת. את, רק את, הפחת רוח תקווה לאבותינו במצרים. ואת, רק את, תעודדנו בימי גלותנו המר והנמהר הזה, וכדברי הנביא, החוזה בניחומיו: 'ויש תקווה לאחריתך ... ושבו בנים לגבולם.'
חכם אנריקה חיים בז'רנו, דרשות, עמ' 31, כתב יד, הספריה הלאומית, מספר מערכת 002583791 מתוך 'החכם היומי'
