אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'בזכות נשים צדקניות נגאלו', זכו ויצאו מגלות מצרים לפני הקץ, כמו שנאמר: 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'.
כידוע כשאמר משה רבינו, עליו השלום, לישראל לצאת ממצרים, כל אחד עמד והביא שאלותיו: למתי, ובאיזה כיוון, וכמה זמן בדרך, ומה צריך צדה לדרך, ועוד. אבל הנשים אמרו: אין לנו אלא דברי בן עמרם, ואפילו האוכל המבושל ומוכן בבית לא לקחו איתם. כמו שכתוב: 'וגם צדה לא עשו להם'. והאמונה הזאת עשתה רושם, ובשכר הזה קבלו שליחות מיוחדת מה', והקדימו לאנשים. ועוד כמאמר: 'וחמושים עלו בני ישראל' - שפירשו חכמינו זיכרונם לברכה: אחד מהחמישה עלו וארבעה חלקים מתו בשלושת ימי חושך, אבל הנשים לא מתו, שהן רצו לעלות והאמינו בה' ובמשה עבדו. ולא רק יציאת מצרים בלבד היה בזכות הנשים, אלא כל גאולה היתה ותהיה בזכות הנשים צדקניות.