'ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שפר חזק מאד, ויחרד כל העם אשר במחנה'. שמעתי שיש מדרש תמוה ברבותינו זיכרונם לברכה, וזה לשונו: 'ויהי קולות וברקים' - זהו שכתוב: 'והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע'. עד כאן.
ואם יש מדרש זה שאני לא ראיתיו, נראה לפרש, עם מה שכתבו מפרשי התורה על פסוק: 'אענך בסתר רעם, אבחנך על מי מריבה סלה' - שהרעם הוא כדור המתבקע וממנו אש יוצא. וכפי הטבע, היה לנו לשמוע תחילה, לשמע אוזן קול הבקיעה, ואחר כך למראה עיניים ראות האש, והוא להיפך, כי בתחילה אנו רואים הברק, ואחר כך שומעים קול הרעם. והטעם הוא, על היות חוש הראות דק מחוש השמע, ולכך הקדים הראיה לשמיעה. והנה השם יתברך עונה את האדם בסגנון זה ממש, היינו קודם ששמע בקולו כי יתחנן לו, רואה צורכו וצרתו ומצילהו. וזהו: 'אענך בסתר רעם' - רצונו לומר: אני עונה אותך תמיד כדרך הרעם, שאתה רואה אש היוצא ממנו קודם שמיעת הביקוע, גם אני רואה צרתך קודם שתרים קולך בתפילה. זהו שאמר גם כן: 'ויהי קולות וברקים', וכעת קשה לו, שמכיוון ששמעו הקולות, קודם ראות הברקים כפי הטבע, למה עכשיו הוא ההיפך, שקודם שמוע בקוע הרעם אנו רואים אש וברק היוצא ממנו? - לזה בא כמתרץ ואמר: והיה טרם יקראו וכולי, כלומר שרוצה בזה הקדוש ברוך הוא להראות את ישראל, היאך הוא עונה אותם בסתר רעם, והיינו כמו שכתבנו.