מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שעיקר ההספד להמשיך הבכי על הנפטר, שצריך חיזוק וצער.
'ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה' - למה הניח תיבת 'לשרה' ביניהם, בין ההספד והבכי. ...
אלא מתחילת ביאתו, היה מתעורר לספוד לשם שרה ולבכותה - לה לשמה, שדבר כזה צריך חיזוק וצער להמשיך הבכי. ... שעיקר ההספד מתחילה היה 'לשרה ולבכותה' - שהבכי היה לה, מבלי שקדם הבכי לעניינים אחרים, עד שלבסוף נמשך לה.
חכם עובדיה מזרחי הלוי, חזון עובדיה, דף כז עמ' א, דפוס Gio. Vincenzo Falorni, ליוורנו, תקמ"ז (1787). מתוך 'החכם היומי'