שולחן ערוך סימן רמ"ט, סעיף א': 'שיעור נתינתה: אם ידו משגת - יתן כפי צורך העניים, ואם אין ידו משגת כל כך - יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר' - וחומש זה הוא שני מעשרות. וסמך לדבר שבכל שנה ושנה היו ישראל נותנים שני מעשרות. ונראה מזה, שמן המעשר האחד יש לו רשות להוציאו לכל דבר מצווה, ואפילו לצורך עצמו ובניו ובני ביתו, כגון שיכתוב מהם ספרים ללמוד בהם הוא ובניו, ולהשאילם לאחרים, שהרי מעשר שני היה נאכל לו ולבני ביתו בירושלים. אבל מן המעשר האחר, יש לו לתת צדקה לעניים כמו שהיו נותנים מעשר לכהנים וללויים, למען יחזקו בתורת ה', וכל המדקדק בזה מובטח לו שיצליח בנכסיו.