לא תשמח כנסת ישראל שמחה שלמה, ולא תתנחם נחמה שלמה, לא בהעמדת נשיא וראש ממשלה ושרים, ולא בקיבוץ בניה, אלא עד בוא גואלה, שנאמר: 'גילי מאד בת ציון, הריעי בת , מלכך יבוא לך', ואומר: 'רני ושמחי בת ציון, כי הנני בא, ושכנתי בתוכך, נאום ה'' - והביאו חכמינו זיכרונם לברכה משל על זה: למה הדבר דומה? - לאדונית שהלך בעלה המלך, וגם בניה וחתניה למדינת הים, ונתעכבו שם. לימים באו ואמרו לה: באו בניך. אמרה להם: מה אכפת לי?! - תשמחנה כלותיי. אמרו לה: באו חתניך. אמרה להם: מה אכפת לי?! - תשמחנה בנותיי. כיוון שבא המלך, אמרו לה: בא בעלך המלך. אמרה: וודאי זוהי חדווה, זוהי שמחה שלמה. כך לעתיד לבוא, באים ואומרים לירושלים: 'בניך מרחוק יבואו' - והיא אומרת מה אכפת לי?! אמרו לה: 'ובנותיך על צד תאמנה' - אומרת: מה אכפת לי?! כיוון שאומרים לה: 'קומי אורי כי בא אורך, הנה מלכך יבוא לך' - אותה שעה היא אומרת זוהי חדווה, זוהי שמחה שלמה, ומשבחת ואומרת: 'שוש אשיש בה', תגל נפשי בא-לוהי, כי הלבישני בגדי ישע'. כן יהי רצון בחיינו ובימינו.