ברוך א-להינו שבראנו לכבודו, וכל ברואי מעלה ומטה לא בראם אלא בשביל עמו ישראל. ושבעה דברים שקדמו בעולם, מחשבתם של ישראל קדמה לכל, וכמבואר בדברי רבותינו זיכרונם לברכה. וכאשר ייסר איש את בנו, כאב את בן ירצה, בדברי ריצוי מרצה להם, למען יטיבו דרכיהם, ולכן אפילו בדברי תוכחות, כאשר הוכיח את ישראל, מלבד מה שלעולם הקדים 'רפואה למכה', וכאשר ברכם מא' ועד ת', וכמבואר בדברי רבותינו זיכרונם לברכה ב'ויקרא רבה' פרשת בחוקותי. ולעולם פתח בברכה, ועד אשר לא יבואו דברי הרעה, ודבריו שבא מפורש בנבואת ירמיה, ששמו גורם הסתלקות האור, כמו שכתוב בזוהר פרשת תצווה: ירי"ם י"ה - הקדים ושלח להם את ישעיהו, ששמו גורם לישועה ולהחזרת האור העליון במקומו, ונתנבא לישראל דברי טובות ונחמות. וכמו כן, בתחילת נבואתו של ירמיהו, הקדים לומר: 'הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר', אשר לפי דעתי נראה לפרש, הנה היא נחמה גדולה על כל הרעה שעתיד להתנבאות, לפיכך ציווהו הא-ל יתברך: 'הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר' - פירוש שילך ויקרא הדברים האלו ברחובות ובשווקים, עד כי יכנסו דברים האלו באזניהם, וגם יאמרו הדברים האלה, וזהו: 'לאמר' לאחרים - שיצווה להם שיאמרו דברים אלו לאחרים. וטעם הדברים, כי פחד פן בשמוע ישראל את דברי ירמיהו, יאמרו כי משנאת ה' אותם ירצה להביא כל הדברים הרעים ההם, ועוונותיהם רבו למעלה ראש, עד כי כל צדקותיהם אשר עשו לא תזכרוה, ולכן הקדים ה' בחסדו הגדול ואמר: אל תפחדו, כי הגם שאביא עליכם כל דברי ירמיהו, מכל מקום 'אנוכי לא אשכחך', וכבר 'זכרתי לך חסד נעורייך', וסוף דבר הרע מכלה עצמו וחצי כלים.