'וביום השביעי שבת וינפש' - כתב רבינו יעקב בעל 'הטורים', זיכרונו לברכה: סופי תיבות 'שתים' - ששתי נפשות יש לאדם בשבת, ועל כן פ"א של 'וינפש' כפולה, משום ב' נפשות. עד כאן לשונו.
והנה שאלני אחד משלמים וחכמים, מה כוונת אומרו: 'פ"א כפולה', שהרי אין כאן כי אם פ"א אחת. והשבתי לו שלכאורה יש לומר שכוונתו על פ"א כפולה של מנצפ"ך, ואחר כך ראיתי שאינו, שגם אות נו"ן כפולה באותיות מנצפ"ך. ושוב נודע לי מאנשי שם, שראו באיזה ספרי תורה באיזה מקומות בחוץ לארץ, שכתוב בהם בתוך אות הפ"א עוד פ"א קטנה, ולא בכל אות הפ"א שבתורה, רק באיזה מהן לבד כתוב כן. ומעתה נתבאר כוונת רבינו יעקב בעל 'הטורים', זיכרונו לברכה, בפשיטות שכוונתו על פ"א קטנה שכתובה בתוך הפ"א של 'וינפש'. אך צריך לדעת לאיזו סיבה נהגו לכתוב כן, ומה טעם לא כתבו כן בכל פ"א רק באיזה מהן. ולקוצר דעתי נראה לי לפרש, שלא כתבו כי אם בתוך פ"א שקוראים אותה רפויה, ובאות פ"א, הדגושה לא כתבו אות פ"א קטנה בתורה, כי אם בתוך הרפויה להודיע כי היא רפויה, וקל להבין.
ובעיקר הרמז של סופי תיבות 'שתים' - נראה לי לפרש במה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שצריך להוסיף מחול על הקודש, בין בכניסת שבת ובין ביציאתו שתי שעות, שעה בכניסתו ושעה ביציאתו, ועל ידי זה ה' יתברך, ירחיב לו לאדם מצרותיו, כמו שהוא מרחיב גבול הקדושה. עיין שם.
ובזה בא על נכון הרמז בסופי תיבות 'שתים' - לרמוז שצריך להוסיף שתי שעות על השבת, מלפניה ולאחריה, כנזכר לעיל. ועוד על ידי שתי שעות, שיוסיף על עשרים וארבע שעות כל יום שבת, יהיו עשרים ושישה, כמספר הוי'ה ברוך הוא. ודייק וקבל.