ביום המחרת, בא החכם חיון, הנזכר, לבית הכנסת, להתפלל לעת ערב, ואחרי צאתו, שלחו אחריו אחד משלוחי הציבור, לאמור לו: הכבד ושב בביתך ולא תוסיף לבוא בקהל. כשומעו את הדברים כי מרים הם, נבהלו רעיוניו, וזלגו דמעות עיניו, וצעק ווי ווי בלב דווי. וכאשר נודע לו, שמיד רב האשכנזים באה אליו הצרה הזאת, שלח לו כתב לאמור, שבלי ספק טעות הוא בידו, יען הוא לא הכירו בשראי (בוסניה) ולמה קם להעיד עליו, והשיב לו אם תרצה בוא אצלי. וילך החכם חיון אליו. וכראותו קבלו בכבוד והודה ולא בוש שזה אינו האיש שהיה סבור, ושלא היה זה בשראי (בוסניה) בזמנו אבל אחר היה, והיה נקרא חייא חיון הארוך, לכך פייסו בדברים, ויצא מאתו בשלום, וערב שבת היה. ומיד שלח הרב הנזכר בעד האיש ספרדי, הנזכר לעיל, ויאמר לו: לך אצל הפרנסים, וסתור שליחותי הראשון. ...