'ותהיינה מחלה, תרצה, וחגלה, ומלכה, ונעה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים' - דרש רבי אלעזר בן עזריה: 'מכל חטאותיכם - לפי ה' תטהרו' - עבירות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו'. ופירשו רבותינו זיכרונם לברכה, שכוונת רבי אלעזר בן עזריה: הינו שאף עבירות שבין אדם למקום - אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו.
ואפשר אם יראה זהו כוונת הכתוב: 'ותהיינה מחלה' - פירוש אימתי יהיו נמחלים עונות האדם? - עד שירצה את חברו, וזה: 'ותרצה' - לשון רצוי. 'וחגלה' - ראשי תיבות: ונמחלו חטאים גם לה' - היינו על ידי שפייס את חברו - ימחל לו, גם שבינו לבין המקום נמחלים. וזהו 'ומלכה' - ראשי תיבות: ומוחלים לו כל העונות, בין אותם שבינו לחברו בין אותם שבינו לבין המקום.
'ונעה' - פירוש מלשון נע ונד, היינו תעה מדרך השכל, ולא שת לבו להתבונן בדברי רבותינו זיכרונם לברכה, שאמרו שאין עונותיו של אדם נמחלים עד שירצה את חברו, אלא אין בינות לו, כלומר תעה מלהתבונן, וכיוון שכך הוא 'צלפחד' - צל פחד, שאין עונותיו נמחלים, ובאותו פחד ישב. לכן הזהיר הכתוב ואמר: 'לבני דודיהן' - כלומר שיהיו כל בני ישראל דודים ורעים, ולהיות אוהבים זה את זה, כאהבת נשים, וכמו שנאמר בדוד ויהונתן: 'נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים'.