'אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה' - נקט 'עמלי' ולא תלמידי חכמים, ולא עוסקי תורה, ולא בעלי תורה, וכיוצא בזה, שכל אלו הנה הנם תארים, לבני אדם הגדולים הלומדים בתורה ויודעים מה שלומדים, ומבינים דבר מתוך דבר ועושים פירות. אמנם 'עמלי תורה' הוא תואר לקטני בני ישראל שלומדים בתורה לפני רבם, ועדיין אינם מבינים. שמם נאה להם 'עמלי תורה' כי יש להם שכר טוב בעמלם דווקא, שעדיין אינם מבינים, וגם אינם עושים מצוות ומעשים טובים, שאינם יודעים וגם אינם בני חיוב, ואף על פי כן אמרו בגמרא במסכת בבא בתרא, שהעולם מתקיים בהבל תינוקות של בית רבן, ולא בשביל התורה שלומדים הגדולים, אף שיהיו קדושים אשר בארץ. לא דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא, אלו תינוקות של בית רבן. ולכן המחזיק בידם ומלבישם ומנעילם וזן ומפרנסם, פשוט ששכרו הרבה מאוד, עד אין קץ, ואין לחוש לשום דבר שיפסיד שכרו, שהרי הבל שאין בו חטא הם, ונמצא ש'קרנו תרום בכבוד' בית אל ימצאנו לעולם שכולו טוב. וזהו שאמר: 'אם בקשת לעשות צדקה' - דווקא, שלא שום דבר גורם להפסיד שכר צדקתך, זאת עצתי שתעשה אותה עם עמלי תורה, דהיינו תינוקות של בית רבן, ונכלל בזה גם הלומדים אותם, שהם גם כן נקראים בתואר זה של עמלים עמהם, בעמל ויגיעה רבה. למה, 'כי ברוב הימים תמצאנו' וישולם לך שכר פעולתך מהמיטב שבמיטב.