האמנם יתחמץ לבב אנוש, בראותו כובד עול הגלות המר הזה, ואפשר שגם רות באותו פחד הייתה נמצאת, אשר על כן בא בועז בנועם לשונו, לדבר על לבה ולנחמה באומרו: 'ליני הלילה, והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי ה' שכבי עד הבקר'. - הכוונה היא שאמר לה: את בתי, תסבלי עול הגלות הדומה ללילה, ואל תקוצי תוכחת קונך. אבל תדעי לך אהובתי, 'והיה בבקר' - והיה לשון שמחה, וגם היא אותיות הוי'ה שלמה - רצונו לומר: השמחה שלך תהיה בבוקר, בעת בוקרו של משיח, וגם אז יהיה ה' שלם, לא כזמן הגלות שנקרא בשם י-ה לבד.
ושמא תאמר, פן לא היה להם זכות ומעשים טובים, חס ושלום, ואיך נגאלים? - לזה אמר 'אם יגאלך טוב' - דהיינו מעשה טוב, הנה מה טוב ויגאלך טוב. 'ואם לא' - שלא יש מעשים טובים, עם כל זה יחפוץ לגאלך למען שמו. וסיים: 'וגאלתיך אנכי' - נקרא בו: 'וגאולתיך אנכי' - רצונו לומר: הגאולה שלך תהיה על ידי התורה, שניתנה ב'אנכי', שבזכות התורה תבוא הגאולה, שמשה רבינו עליו השלום תבע כבוד התורה כנודע. ועוד 'חי ה', שכבי עד הבוקר' - רצונו לומר, שנשבע ה' בימינו, שלא ימיר אותנו באומה אחרת, וזהו 'חי ה'' - לשון שבועה, לכן 'שכבי עד הבקר' - בוקרו של משיח, כי בטח יבוא במהרה.