כמו שהאדם חייב להיזהר במצוות שבינו לבין המקום, כך הוא חייב להיזהר במצוות שבינו לבין חברו, ועל כן נכתבו עשרת הדברות, חמישה בצד הלוח האחד וחמישה בלוח השני, חמש הדברות הראשונות הם בין אדם למקום, חמש דברות אחרונות הם בין אדם לחברו, להגיד לנו ששניהם שקולים. ...
וכן אמר רבי חנינא בן דוסא במסכת אבות: 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו - אין רוח המקום נוחה הימנו' - כלומר שכל אדם שהוא זהיר במצוות שבינו לחברו, ועושה נחת רוח לבריות, גם לקדוש ברוך הוא הוא עושה נחת רוח. וכל אדם שהוא מצער את הבריות, הוא מצער גם את הבורא, כביכול. ועל ידי אהבת הבריות, האדם מתעלה למדרגה גדולה, לאהבת הבורא. ומעשה בתלמיד אחד ששאל את רבו, אמר לו: רבי, מצווה אחת אינני יכול לקיימה. אמר לו רבו: ומה היא בני? אמר לו: רבי, אהבת הבורא, התורה אומרת 'ואהבת את ה' א-להיך' ועדיין אין אני יכול להגיע לאהבת הבורא. אמר לו רבו: השתדל, בכל אופן, להגיע לאהבת חברך כנפשך, כמו שאמרה התורה 'ואהבת לרעך כמוך', וכשתצליח להגיע לאהבת חברים, אז תזכה להגיע גם לאהבת הבורא.