יצאנו מהעוני של אתיופיה, מהלכלוך, מהאוכל שאכלנו, מהלבוש שלבשנו ומהפרנסה שהתפרנסנו ממכירת הכלים של החמורים והסוסים וממכירת הסוסים והחמורים עצמם. לאחר שהיתה נפשנו ברעב ובצימאון מים, הסתיימו צרותינו ויצאנו מהכלא ומהחושך, והגענו מהחושך לאור, מהכלא לגן עדן, מהצר לרחב, ממוות לחיים, מעפר למיטה, מקור לחום. ...
כפי שאבותינו עברו ברגל את ים סוף ואת נהר הירדן, כך אנו, עייפים, עיוורים, צולעים, עקומים ושבורים, קשישים ומבוגרים, תינוקות וחירשים ונשים בהריון, ה' הביאנו בחיבוק ובתמיכה מאתיופיה לארץ הקודש במטוס. הביאנו לארץ הקדושה, ארץ אבותינו, מורשה לנו מאברהם, יצחק ויעקב, מורשת משה ואהרן, כפי שנאמר: 'והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב'. עמדנו ברגלינו וראינו בעינינו: 'לעולם ה' דברך ניצב בשמים' - כך נאמר, וזכינו לכך.