מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לתת צדקה לעני, ויחשוב שזו הלוואה כדי לא לבייש העני.
'אם כסף תלווה את העני עמך, לא תהיה לו כנושה' - אפשר במה שידוע, שנתינת הצדקה אין לה ערך, והמעלה של הצדקה היא שתהיה בסתר, באופן שלא יתבייש העני. ויזכור תמיד שכל מה שנותן לעני הוא כבר אצלו בתורת פיקדון, כמו שאמרו רבנינו זיכרונם לברכה: שממון העני מופקד אצל העשיר, אלא שהקב"ה רוצה לזכות את בני אדם, ולכן ברא עניים ועשירים.
וזה שאמר: 'אם כסף תלווה את עמי' - דהיינו: אם אתה נותן צדקה לעני אז 'תלוה את עמי' - תחשוב כאילו אתה נותן לו בתורת הלוואה, באופן שלא יתבייש העני, כי עתיד הקב"ה להחזיר לך, כי אתה נותן מכאן והקב"ה נותן לך מכאן.
חכם יחייא שניאור, יש מאין- חידושים על התורה ומאמרי חז"ל, חלק א', עמוד קס"ז, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ח (1978) מתוך 'החכם היומי'
