'בכל צרותם לו צר, ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם'. – והכוונה: 'בכל צרותם לו צר' - דהיינו, שכביכול גם הוא שרוי בצער על דרך 'עמו אנכי בצרה'. ועם כל זה כשיבוא עת וזמן הגאולה, 'ומלאך פניו הושיעם', אינו בשבילו כביכול, אשר הוא גם כן שרוי בצער, כי אם 'באהבתו ובחמלתו' - דהיינו באהבת וחמלת עמו בחירו וצאן מרעיתו, יהיה הגאולה. וראיה לדבר הזה, הלא היא: 'וינטלם וינשאם כל ימי עולם' - שגם אחר צאתם מהגלות משים עין השגחתו כביכול עליהם. וזה אומרו: 'וינטלם וינשאם כל ימי עולם'.