באשר להגיית השפה העברית דומים בדרך כלל יהודי איטליה ליהודי פורטוגל, אם כי לא בכל. אך באשר למנהגים, אוחזים הם במנהגים משלהם, נבדלים מאלה של הפורטוגזים, כשם שהם נבדלים מאלה של האשכנזים. אין צריך לומר שבתפילות המיוחסות לאנשי כנסת הגדולה, ונכתבו בימים קדומים מאוד, יש בנוסח התפילה האיטלקי מספר שינויים מהנוסח המקובל אצל אחרים. נוסח הקדיש שלהם תואם כמעט במדויק את הנוסח שבפי האשכנזים, אך בכל הקשור למבנה הפנימי של התפילות במחזור או בסידור, עומדים הם בפני עצמם.
במספר מקומות התפילות שלהם ארוכות יותר מאלו של הפורטוגזים או הגרמנים, אך הם אינם שונים מהאחרונים בריבוי הפיוטים עבור שבתות מיוחדות, חגים וימים טובים. פיוטים אלה נכתבו בעיקר בידי רבנים איטלקים, אשר במשך הזמן השיגו בשירתם שלמות רבה, מבחינת הצורה ומבחינת התוכן, אך רק לעיתים המריאו לגובה הנשגב של התחינות והפיוטים העבריים, שנכתבו בידי המשוררים היהודים בספרד ופורטוגל. גם כיום יש לפייטנים הגדולים הללו מקום של כבוד בתפילה האיטלקית, וכך גם לקליר הידוע, אשר שיריו חידתיים ורצופים ברמזים מאלפים, לרעיונות מהתלמוד ולסיפורי אגדה, וצורתם עשויה באופן משונה.