ובמסורה שניים: 'ויקרבו ימי ישראל למות', 'ויקרבו ימי דוד למות'. - שמה שאמרו זיכרונם לברכה - ביעקב, כן גם כן אמרו - בדוד, שיעקב אבינו לא מת, ודוד מלך ישראל חי וקיים. ולזה אמר הכתוב: הימים הם שקרבו, ולא ישראל עצמו, כמו כתוב בזוהר, שיעקב אבינו לא מת, אלא הוא חי וקיים, וכפי שאמרנו.
מכאן אתה למד, שאף על פי שהבטיח ה' יתברך את יעקב, ואמר לו: 'ואנכי אעלך גם עלה', לא נמנע יעקב מלצוות את יוסף, ולא הספיק לו בציווי בלא שבועה, אלא הציווי בשבועה. ללמדך, מה שאמר שלמה המלך עליו השלום: 'סוס מוכן ליום מלחמה, ולה' התשועה' - שצריך האדם שיעשה מה שיכול בידו לעשות, וה' יתברך יגמור. אבל לא יאמר האדם, כיוון שה' יתברך הבטיחני בדבר זה, איני צריך לטרוח בזה, שהרי אין לנו גדול מיעקב, וחשש אם לא ישביע יוסף, שמא יתרשל, חס ושלום, ולא סמך על ההבטחה עצמה לבד.