'כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה' - כל מקום אפילו בחוץ לארץ, משתכבשו הארץ, כל מה שתכבשו בחוץ לארץ יהיה קדוש לכם. ויש לדקדק אומרו: 'אשר תדרוך כף רגלכם' - שהזכיר המתנועע ולא המניע, לומר 'אשר תדרכו בו'. שלא אמר: 'אשר ידרכו כפות רגליכם', או 'רגליכם'. ואפשר שכך אמר, לבד מה שידרכו בדעתי, יינתן להם בחוץ לארץ, ומקום שיהיה רחב שרבים בוקעים בו, אלא אפילו במקום 'תדרוך כף רגליכם', כלומר בלא דעתכם, שהרגל עושה תנועה בלא דעת מניע, ועוד שאין רוחבו אלא בשביל היחיד, עוקר כף ומניח כף, אפילו כך 'לכם נתתיו'.