מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם חיים הכהן מארם צובא נולד לאימו ולאביו חכם אברהם הכהן, כנראה בשנת שמ"ה (1585), במצרים.
כבר בצעירותו ניכרו בו כישרונותיו המופלאים. בנוסף לשקידתו העצומה בתורה התפרסם גם במידותיו התרומיות. בעוד חבריו לספסל הלימודים בילו את שעות הפנאי שלהם במשחקים, כדרכם של נערים, פנה לבו להקהיל קהילות בבתי-כנסיות וללמדם תורה ויראת ה'. מדי שבת בשבתו כשהתכנסו העם בבתי-הכנסת, עלה לבמה ודרש להם בדברי מוסר ואגדה המושכים את הלב, וכן בהלכות מעייני היום. 
לימים, חכם חיים הכהן עבר לגור בדמשק עם הוריו ומשפחתו. חכם חיים ויטאל, ששמו נודע בכל קצווי הארץ התגורר עימם כשלוש שנים. חכם חיים הכהן, ספג ממנו את תורת הסוד.
לאחר שיצא שמעו של חכם חיים הכהן כגאון עצום בנגלה ובנסתר וכבקי נפלא בש''ס ופוסקים נקרא לכהן כאב בית דין בארם צובא. מיד עם בואו דאג להוסיף ספסלים בבתי המדרשות שבעיר ולייסד בתי מדרש חדשים.  חכם חיים הכהן ישב על מדין עשרות בשנים ומכל עבר הריצו אליו אגרותיהם לשאול דבר ה' זו בהלכה. לבסוף החליט להעלות את חידושיו על ספר והם הם פירושיו על חלק אורח חיים שבשולחן ערוך.
בנוסף לפרושיו על השולחן ערוך חיבר עוד ספרים רבים שלא זכינו שיגיעו אלינו וביניהם: פירוש לשיר השירים שנקרא 'עטרת שלום'; פירוש לאיכה שנקרא 'מגינת לב'; פירוש לאסתר שנקרא 'עטרת זהב'; פירוש לרות נקרא 'תורת חסד;' פירוש לדניאל נקרא 'מפשר חלמין'; פירוש לקהלת נקרא 'מנורת הזהב 'ועוד.  
במסע להוציא לאור ספריו, חכם חיים כהן יצא עם בנו למסע לעיר ונציה, שבאיטליה. האוניה, בה הפליגו, הותקפה ע"י שודדי ים. חכם חיים הכהן ובנו, נאלצו לקפוץ למים, ולהשאיר אחריהם את כתבי היד, שהביאו עימם. בחסדי ה', ניצלו והגיעו לעיר ונציה, שם העלה מחדש, מזיכרונו, חלק מספריו. 
חכם חיים הכהן נפטר מן העולם ביום א' פרשת קדושים כ"ה בניסן שנת תט''ו (1655) בעיר ונציה. 
חכם חיים הכהן חיבר ספרים רבים אולם רק חלק מהם זכה להעלות על הדפוס. לאחר פטירתו הדפיסו מעט מכתביו והשאר נותרו עד עצם היום הזה בכתבי יד. בין ספריו: 'תורת חכם' - ונציה (תי"ד - 1654) - דרשות עפ''י סדר פרשיות התורה; ספר 'מקור חיים' - אמסטרדם (תט"ו - 1655) - פירושו על שולחן ערוך בדרך הרמז והסוד; ספר 'מגדל דוד' - אמשטרדם (ת"ם - 1680) - פירוש על מגילת אסתר.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מבאר החילוק בין 'ואהבת לרעך' ל'מה ששנוא עליך'.
ביותר יהיה אזהרה בזה על ענין השנאה שהיא שקולה ככל התורה, כך אמר רבי עקיבא עליו השלום: 'ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה', רצה לומר: ככל התורה. כמו שאמר הלל הזקן: 'מה ששנוא עליך לחברך אל תעשה'.
וביארתי טעם: למה הלל אמר כך ורבי עקיבא אמר כך? - לפי כי הלל לקרב הגר, שאמר לו: למדני תורה על רגל אחד. אמר לו: כך מיוסד על ענין 'סור מרע'.
אמנם רבי עקיבא עליו השלום ידבר עם האיש הישראלי לא די לו ענין 'סור מרע' בלבד וצריך לקיים 'ועשה טוב' ולכן פירש כי מצות 'ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה', ומזה מובן ההפך - כי מה שאמר הכתוב: 'לא תשנא את אחיך בלבבך' הוא כלל גדול בתורה.
מקור חיים, עמ' 221, הוצ' בספריה הספרדית בני יששכר, ירושלים, תשס''ד (2004).
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מורה שמדרכי השלום לעשות צדקה עם עניי גויים.
'מפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום' - כלומר כי הנה השלום הוא הצדיק.
טור ברקת, אורח חיים הלכות מגילה דף ת"מ, אמשטרדם, תי"ד (1654)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מפרש 'שלח לחמך' לשמונה מעלות הצדקה.
'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, תן חלק לשבעה וגם לשמונה, כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ' - תן חלק לז' וגם לח' מעלות הצדקה שמנה אותם הרמב''ם פרק י' - מתנות עניים.
כי אף שלא תוכל לעשות המדרגה המעולה שבצדקה, שהיא 'נותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה' - מכל מקום לא תמנע מאחד המדרגות.
הספר 'מנורת זהב' בתוך מקור חיים, עמ' 35, הוצ' הספריה הספרדית בני יששכר, ירושלים, תשס"ד (2004).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מבאר זכות התורה לכל ישראל, העוסקים במלאכה, ובה - בשבת.
'ליהודים היתה אורה ושמחה' - בשעה שקטרג המקטרג ונגזר כליה לשונאי ישראל עמדה התורה והליצה טוב מאוד על ישראל וזה שכתוב: 'ליהודים היתה אורה' - שהתורה הגינה על ישראל להצילם מגזירה זו, וכי תימא רבים מישראל שעוסקים במלאכתם ואין להם פנאי לעסוק בתורה?
לזה אמר: 'ושמחה' - זה ימים טובים שלא נתנו ימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה, ואם כך יש זכות תורה לכל ישראל, שבשבת ויום טוב עוסקים בתורה.
מקור חיים, עמ' 33, הוצ' הספריה הספרדית בני יששכר, ירושלים, תשס"ד (2004).
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מפרש שוודאי כשר לפני המלך הקב"ה להציל ישראל.
'ותאמר: אם על המלך טוב, ואם מצאתי חן לפניו, וכשר הדבר לפני המלך, וטובה אני בעיניו.' -
'אם על המלך טוב' - אם על המלך הקדוש טוב. 'ואם מצאתי חן לפניו' - כמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: 'ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה' - בעיני העליונים.
'וכשר הדבר לפני המלך' - ודאי מי שיליץ טוב על בניו, כמו שאמרו זיכרונם לברכה, שאמר הקדוש ברוך הוא לאליהו הנביא זכור לטוב, שאינו רוצה כי אם מי שמדבר טוב על בניו, ולכן לא אמרה: 'אם כשר' - שוודאי כשר הדבר להציל ישראל, 'וטובה אני בעיניו'.
מקור חיים, עמ' 34, הוצ' הספריה הספרדית בני יששכר, ירושלים, תשס"ד (2004).
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מורה ללומדים תורה מחצות הליל, לומר סליחות עם הציבור.
'נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול ואילך ועד יום הכיפורים'. -
הירא את דבר ה', ורוצה להיות שושבינא דמטרוניתא, זה דרכו להיות בכל לילה מתתעורר מחצות ואילך, אומנם אז העיקר הוא לעסוק בתורה. אומנם, בימים אלו, טוב להרבות סליחות ותחנונים עם הציבור, ואחר כך ללמוד עד אור הבוקר או ילמוד מתחילה כפי מנהג המקום.
טור ברקת - אורח חיים הלכות ראש השנה, ממקור חיים, דף רע"ז, הדפסת רפאל ואברהם בן דאנאן, אמסטרדם, תי"ד (1654)