מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם עומר אביטבול נולד לאמו ולאביו שלמה בשנת תקמ"ב (1782) בעיר צפרו שבמרוקו
בשנת תקנ"ח (1798) נשא לאישה את מרת דונה אלבאז ונולדו להם עשרה ילדים.
חכם עומר אביטבול עסק לפרנסתו במסחר, והיה יושב והוגה בתורה בלילות.
חכם עומר אביטבול היה ידוע בהכנסת האורחים שלו וביתו היה פתוח לכל אדם. חכם יעקב אבוחצירא - האביר יעקב, כל אימת שהגיע לצפרו מתאפילאלת היה מתארח בביתו.
חכם עומר אביטבול נשא ונתן עם חכמי דורו ביניהם חכם יצחק בן וואליד, חכם יוסף בירדוגו, חכם עמרם אלבאז ועוד. הוא השאיר אחריו תלמידים רבים, ביניהם חכם משה רפאל אלבאז - הרמ"א.
חכם עמור אביטבול נפטר לאחר מחלה ארוכה, ביום א' שבט תרי"ד (1854).
חכם עומר אביטבול כתב ביאורים וחידושים רבים לתורה, חידושים אלו הוצאו לאור בספרים הבאים: 'מנחת העומר - שו"ת', 'עומר התנופה - ביאורים על התורה', 'עומר מן' - דרושים לפרשיות התורה', 'עת הזמיר '- אגרות ומליצות', 'שירת העומר - ביאורים על אגדות חז"ל', 'שירת העומר - שירים ופיוטים'

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שצדקה היא חיבור פנים בפנים כאדם הנושק את חברו.
'חסד ואמת נפגשו' - רצה לומר: מי שעושה צדקה לשמה, דהיינו חסד של אמת, אז 'צדק ושלום נשקו' - רצה לומר: מידת הצדק ומידת השלום נתקשרו יחד פנים בפנים, כאדם הנושק את חבירו פנים בפנים, ואז מתרבה השפע בעולם, והרחמים מתגברים, וממתקים הדינים, ויהיה שבע בעולם.
וזהו גם כן שרמז הפסוק: 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד' - שישראל מזהירים זה לזה ואומרים זה לזה: שצריך לקשר המידות יחד הוי"ה שהוא שם הרחמים ואלוהינו שהוא דין, צריך לקשרם ולחברם יחד, וזהו: 'ה' אחד' - שיהיו כולם פנים בפנים ולחבר אותם יחד על ידי אהבת ה', שנהיה אוהבים אותו בכל נפשנו ובכל מאודנו, דהיינו מצוות הצדקה שנותן מממונו, וזהו: 'ואהבת את ה' א-לוהיך'.
עומר מן, עמ' רס"ג, מכון בית עובד, ירושלים, תשמ"ט (1989)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מדייק 'לאוהבי תורתך', ולא ללומדים בה - שבאהבתו ילמד בה.
'שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול' - שיש להם שלום רב ביותר לפי שהקב"ה בעצמו שומרו.
ואם תאמר וכל זה לא נאמר אלא כשיודע הלכה על בוריה, אבל אם אינו יודע הלכה על בוריה אדרבא עושה בה רקיע של שווא, לכך דקדק הפסוק בלשונו ואמר: 'לאוהבי תורתך' - ולא ללומדי תורתך, שכוונתו לומר שמתוך שאוהביה 'אין למו מכשול' - שוודאי יודעים הלכה על בורייה.
עומר התנופה, עמ' קפ"ה, הוצאת 'ישמח לב- תורת משה', ירושלים, תשנ"ב (1992)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
נותן רמז שהקהל לב אחד תקובל תפילתם ברבים.
'קחו מזמרת הארץ בכליכם ... מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט' - ומה שנאמר 'נכאת ולט' - ראשי תיבות: נעימה כוונת אחדות תפילה ולב טוב - רצה לומר: מה טוב ומה נעים שתהיה התפילה בכוונה ותהיה באחדות, שיהיו כל הקהל לב אחד ואחדות אחד אז וודאי תקובל תפילתם ברבים.
עומר מן, עמ' רס"ד, מכון בית עובד, ירושלים, תשמ"ט (1989)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לעשות צדק במשפט, ואחר יוכל לעשות צדקה לעניים.
'צדק צדק תרדוף'- מהו צדק צדק ב' פעמים? - אלא לומר לך: אם תעשה צדק במשפט תוכל לרדוף אחר צדק אחר, שהוא לעשות צדקה לעניים.
פירוש: בשביל שעושה צדק במשפט, הוי דן דיו אמת לאמיתו, והוי שותף לקב"ה, לכן זכו ישראל בתורה ... ואם כן כשזכו ישראל בתורה הוי העולם שלהם ויכולים לתת צדקה, הא אם יעשו עוול במשפט, אינם שותפים ואינם זוכים בתורה, והעולם אינו שלהם ואין להם במה ליתן צדקה.
עומר התנופה, עמ' קל"ב- קל"ג, הוצאת 'ישמח לב- תורת משה', ירושלים, תשנ"ב (1992)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מבאר מה שחרה ליעקב שאינו במקומו של ה' הוא ארץ ישראל.
'ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ... ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת א-לוהים אנוכי'. פירש רש"י: 'הבה לי בנים' - התפלל עלי. 'ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת א-לוהים אנוכי' -וכי במקומו אני. עד כאן לשונו. הכל מקשים: מדוע חרה אפו בה על שאמרה לו התפלל עלי, באומרו כי התחת א-להים אנוכי אני, והיא רצתה שיתפלל כי שומע אל צדיקים ה'.
ואפשר לפרש על פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על אמרם: 'כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה' - שהכוונה היא שארץ ישראל תחת ממשלת הקב"ה, ושאר ארצות תחת השרים ואנשים הדרים בה מתנהגים על פי כוכבים ומזלות. וזאת אומרת: 'דומה כמי שאין לו אלוה' - רק תחת השרים ומזלות, וזאת אומרת כי 'התחת א-לוהים אנכי' - שתתקבל תפילתי, שאילו הייתי בארץ ישראל שהיא תחת ממשלת הקב"ה, הייתי מתפלל עליך, אבל עתה שאני בחו"ל שהיא תחת ממשלת כוכבים ומזלות מה תועיל תפילתי, שהכל תלוי במזל. וזהו שכתב רש"י: 'וכי במקומו אני' - דהיינו בארץ ישראל שאתפלל עליך.
עומר התנופה, עמ'י"ח- י"ט, הוצאת 'ישמח לב- תורת משה', ירושלים, תשנ"ב (1992)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שהדורש ברבים כאילו מבשרם בשורה טובה.
'בשרתי צדק בקהל רב, הנה שפתי לא אכלה' - והיה לו לומר: דרשתי או אמרתי צדק, ומהו בשרתי צדק? - אלא כוונתו לומר: שהדורש תורה ברבים, ובפרט כשהם קהל רב, צריך שיאמר דברים מחודשים שלא שמעתם אוזן, כדי שיהיו ערבים ומתוקים על שומעיהם כאילו מבשרם בשורה טובה שהיא חביבה על כל השומע אותה, כך צריך שיאמר הדורש בקהל רבים דברים מתוקים. ...
ומה שאמרו 'בקהל רב' - רצה לומר: שכנראה כשיהיו קהל רב אז ודאי יש בהם כמה כתות, יש מהם ששמחים לשמוע דברי אגדה ומילי דבדיחותא, ויש שרוצים דברי חכמה ומוסר ויש שרוצים לשמוע דברי פסקים והלכות לכן צריך שיאמר לכל כת וכת כרצונם.
ולכן 'והנה שפתי לא אכלה' - אחר שחנני ה' מדע ובינה לומר דברי התורה בטוב טעם ומתיקות לשון והרחבת הלב להבין הדברים לשומעיהם כראוי 'הנה שפתי לא אכלה' - מלדרוש ברבים וחס וחלילה לא אתגאה, ותהיה דעתי זחה עלי שחידשתי דברים אלו ברבים, שתדעו נאמנה כי לא מליבי שהשם הוא שנתנם בדעתי ובשכלי לאמרם בפי מתק לשוני.
עומר מן, עמ'רנ"ה, מכון בית עובד, ירושלים, תשמ"ט (1989)