מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם דוד צבאח נולד לאמו יאקות ולאביו חכם מסעוד צבאח בשנת תרכ"ט (1869) בעיר רבאט שבמרוקו. 
הוא למד תורה מפי אביו ומפי חכמי רבאט, ביניהם חכם יוסף ברדוגו, חכם אליהו אדאהן, חכם שלום עקוקה וחכם רפאל אנקאווא. מאביו למד את מלאכת כתיבת גיטין ושטרות. תוך לימודיו הנהיג את החברה קדישא.
בשנת תרע"ד (1914) נתמנה לסופר הדיינים, והיה כותב גיטין ושטרות בערים סלא ורבאט.
בשנת תרפ"ט (1929), נשלח במצוות רבו חכם רפאל אנקאווא לשמש כרב וכדיין בעיר מאזאגאן (אלג'דידה).
בשנת תרצ"ה (1935) הדפיס בקזבלנקה את חיבורו הגדול על השולחן ערוך 'שושנים לדוד'. 
בשנת תרצ"ט (1939) נשלח לשמש כדיין ומורה-צדק בפורט-ליוטיי במרוקו. בשנת תש"א (1941) מונה על ידי חכם רפאל אנקאווה לדיין ומורה-צדק ברבאט.
בשנת תש"ח (1948) זכה ועלה לארץ ישראל, עם אשתו רחל ושניים משבעת ילדיו, והתגורר בירושלים.
חכם דוד צבאח נפטר ביום י"ח שבט תשט"ז (1956). 
חכם דוד צבאח כתב מספר ספרים בתוכם: 'שושנים לדוד', שני כרכים - שו"ת על כל חלקי השולחן ערוך.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
פוסק לקיים צוואת המת לקברו עם ספר תהילים שנפשו דבוקה בו.
'מצוה להקים דברי המת' - בהיותי בעירי א-רבט יגן עליה אלוהים, הייתי מנהיג החברה הקדושה של חסד ואמת הרוחצים, השם יחיהם וישמרם. ואירע שהיה איש איש חשוב זקן ירא שמיים, זה שמו יעקב אדרעי, נשמתו עדן ... וציווה לי שלאחר מותו יקברו עמו ספר תהלים, הרגיל ללמוד בו תמיד. ואני בעוניי קיימתי צואתו, וצוויתי לאומן, ועשה לספר תהלים הנזכר מכסה בדיל סגור מכל צדדיו. ואחר הלבישה של תכריכין הנחתי הספר תהלים הנזכר, כסוי במכסה הבדיל כנזכר על לבו.
ונשארתי מסופק אם אין איסור בדבר. ... שאם הספרים עדיין ראויים ללמוד בהם, אסור לקוברם עם המת. ... עם כל זה, אפילו במקרה שלפנינו, שהוסגר הספר במסגרת חזקה, אפשר שאין איסור בדבר, שאין כאן בזיון כלל.
ונוסף עוד מצוה - לקיים דברי המת, לעשות לו נחת רוח כי תמיד היתה נפשו דבוקה ואדוקה בלימוד תהלים, והספר הזה לא היה מסירו מידו כל היום וכל הלילה, לכן ציווה להוליכו עמו.
שושנים לדוד - חלק ב', עמוד ע"ו (סימן י'), יהודה ראזון, קזבלנקה, תרצ"ה (1935)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד זכות על הכותבים לפרנסתם בשבת, בכתב האינו יהודי.
שאלוני אודות היהודים בזמן הזה שפשתה המשפחת בעוונותינו הרבים בבחורי ישראל לכתוב בשבת בכתב האינו יהודי ... כי לא מצאו במה להתפרנס בריות, אלא בזאת העבודה. אם יש בזה חילול שבת מדאורייתא בכתיבת האינו יהודי או שאיסור זה הינו מדרבנן . ויצאה מכך טובה לכמה עניינים.
והנה מצינו בשולחן ערוך ... וזה לשונו: 'מותר לקנות בית בארץ ישראל מן האינו יהודי בשבת וחותם ומעלה בערכאות ... בכתב שלהם, שאינו אסור רק מדרבנן, ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו'. ... לקוצר דעתי שיש ללמד עליהם זכות על אלו היהודים, שאין בכתיבה זו איסור דאורייתא אלא מדרבנן.
שושנים לדוד - חלק א', דף מ"ב, עמ' א', סימן נ"ה, יהודה ראזון, קזבלנקה, תרצ"ה (1935)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שמנהג העיר החדשה לעלות החתן מחובת היום נכון וקיים.
בעניין עליית החתן לספר תורה, ביום שבת קודש של החתונה. כבואי העירה אזדידא, יגן עליה א-להים, ראיתי דבר חדש, שעולה בשביעי שהוא משלים. וזה היפך מנהגנו כאן א-רבט, יגן עליה א-להים. וחיפשתי לברר איזוהי דרך ישרה במנהגים הנזכרים על-פי הדין.
ואחר החיפוש ראיתי שמנהג זה ... הוא יותר נכון, מזה שאומרים שהחתן נקרא מלך, ואין כבודו של מלך להעלותו בנוספים אחר שעלו כמה עולים באותה פיסקה. ...
אחרי מופלג יצא לאור חיבור נחמד שחיבר הרב הגדול כבוד מורנו ורבנו החכם רבי רפאל אהרן בן שמעון, זכרונו לחיי העולם הבא ... וזה לשונו: 'חרפת עולם היא זאת שהחתן בכל כבודו ומלכותו יעלוהו לעולה נוסף. שאין עולה עלייתו לספר תורה מחובת היום, ואם מלך הוא איה כבודו?! ...
ונמצא שהמנהג הזה של אזדידא נכון וקיים .
שושנים לדוד - חלק ב', עמ' ס"ח (סימן ב'), יהודה ראזון, קזבלנקה, תרצ"ה (1935)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
פוסק לברך על תפילין בדיעבד גם בעלות השחר, ליוצא לעבודתו.
נשאלתי פה העירה מאיש אחד שדרכו לצאת בכל יום לצורך מסחרו, לאהלי קידר לשווקים, וצריך לקום באשמורת בשעת עמוד השחר, ואי אפשר לו להתפלל בדרך מכמה טעמים, אם מותר לו להתפלל באותה שעה, וגם אם יברך על ציצית ותפילין באותה שעה.
והיתה תשובתי מאחר ואי אפשר לומר באופן אחר, הוי כדיעבד ויכול להתפלל וללבוש ציצית ותפילין ולברך עליהם. שלגבי ציצית ... והגם שמרן שם כתב שזמן הברכה הוא משיכיר בין תכלת ללבן - זהו לכתחילה, אבל בדיעבד - די משעלה עמוד השחר. ...
ולגבי תפילין מצינו שמתור מדאורייתא להניחם בלילה עצמה, אלא רבנן גזרו, שמא ישן בהם. ... ובנדון שלנו, שרוצה לצאת בהשכמה, לא שייכה גזירה זו, ובפרט שהרי קודם צאתו חולצן ויוצא. ...
ולגבי קריאת שמע וברכותיה מצינו למר"ן בשולחן ערוך ... וזה לשונו: מי שהוא אנוס כגון שהיה משכים לצאת לדרך יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר.
שושנים לדוד - חלק א', דף מ"ד, עמ' ב' סימן ס"ג, יהודה ראזון, קזבלנקה, תרצ"ה (1935)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
דורש בפקידת השנה של אמו על השתדלותה עמם בלמוד תורה.
ומה אספר במר על עטרת ראשי, מרת אמי, זיכרונה לברכה, על השתדלותה עמנו ללמוד תורת משה יומם ולילה, עם עטרת ראשי, מורי אבי, זיכרונו לברכה, ונתקיים בה דברי חכמינו זיכרונם לברכה: 'בהקריא בניהם', וזה אומרם במסכת יומא על פסוק: 'שווא לכם משכימי קום ... כן יתן לידידו שנא - אלו נשותיהן של תלמידי חכמים, המנדדות שינה מעיניהם זוכות ורואות לעולם הבא' - פני שכינה.
שושנים לדוד - חלק א', דף קמ"ד, עמ' א', דרוש ג', יהודה ראזון, קזבלנקה, תרצ"ה (1935)