מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם עלוואן שמעון אבידני נולד בכפר נרווא שבכורדיסטן העיראקית בשנת תרמ"א (1881), ונפטר בכ"ט תמוז תשמ"א (1981). משפחתו מיוחסת לאבידן הגדעוני אשר משבט בנימין, כפי שגם העיד החכם בעצמו, וכך חתם שמו בספריו - "...עד אבידן בן הגדעוני". חכם עלוואן למד תורה אצל אביו חכם שמעון אבידני, שגדלו להיות רב, שוחט, ומוהל. לכשבגר עבר לעיר עמדייה, שם הנהיג את קהל ה'.
בשנת תרע"ז (1917), בזמן מלחמת העולם הראשונה, והוא כבן 35, גויס לשירות כחייל בצבא התורכי, כנראה בשל כוחו, גבורתו, ומידות גופו. למרות התנאים הקשים בצבא התורכי, לא הכניס טרפה לפיו, גופו נחלש, וחלה. בשל מחלתו ערק מן הצבא, אך נתפס והיה צפוי לעונש מוות. בחסדי ה', הזדמן לפניו, קצין תורכי בכיר, שסבל מכאב שיניים חריף. החכם כתב לו "פתקא", שריפאה את הקצין מכאביו. משראה הקצין את גודלו וחוכמתו, פטרו מעונשו, ושיחררו מחובת הגיוס.
קשריו הטובים עם קציני הצבא והמושל התורכי, עמדו לזכותו אף שכיהן כאב בית הדין בעיר עמדייה, עת עמד בראש מפעל העלייה לארץ ישראל. החכם דאג לעלייה ארצה משפחות, משפחות, ובשנת תרצ"ד (1933), זכה ועלה לירושלים. לימים קבע משכנו, מחוץ לחומות העיר העתיקה, בשכונת 'זיכרון יוסף' מתחת לבית הכנסת 'הנביא יחזקאל' לקהילת העמדים, יוצאי העיר העתיקה, שם המשיך לשמש כרב, מורה, שוחט, מוהל, דרשן ופוסק הלכה. החכם נודע ברבים בעיקר בזכות חיבורו "מעשה הגדולים" דרשות וסיפורים על פרשות השבוע. החכם תרגם את התנ"ך לכורדית, כתב פיוטים, חיבר פרוש לספר הזוהר 'קרבנין ועלוון'.

בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מדבר בעניין חטאת סדום ובשבח מכניסי האורחים.
ורחמיו על כל מעשיו כתיב, ואפילו על הדגים מתחת לים, ועד עוף השמיים גברו רחמיו, לא כל שכן על בן אדם אשר הוא בצלם א-לוהים ודמותו. ...
ובוא וראה אפילו ישמעאלים מכניסים אורחים בסבר פנים יפות כמו שראינו בעירק בסוריה בתורכיה, כשהייתי, אני הכותב, הולך למול את בניהם. היו מכריזים בכל העיר ומודיעים להם שיתאספו לבית שר הגדול שלהם לכבוד המוהל המועלם וחכם היהודים, אז באים בהמוניהם בחדר גדול העשוי לאסיפות, והייתי מטיף להם דברי תוכחות בלשונם, לשון כרמנג'י, ונהנים מאוד מזה, ולפעמים הייתי פוסק להם את דינם על פי התורה.
והנה פעם הלכתי לעיר אחת שמה ספינדרי, ונאספו כולם אצלי, ואז פתאום היה ויכוח ביניהם, שרצו להפיל המנהיג הזקן שלהם ולהקים תחתיו את הבחור, אז שאלוני על זה וסיפרתי להם מעשי רחבעם בן שלמה המלך עד הסוף, אז ענו כולם בפה אחד, ואמרו לי תודה רבה, ועזבו את הזקן על כנו עד יום מותו, וכיבדו מאוד את תורתנו הקדושה תמיד.
מעשה הגדולים, בראשית, וירא, סע' ח' - מעשה סדום ודינם ומנהגם הרע, עמ' רנ"ה. ירושלים, מהדורה שנייה, תשל"ח
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מפרש הפסוק ו'קויי ה' יחליפו כח'
'וקווי ה' יחליפו כח' - 'רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד לבני אלא תורה וגו''. למה? - מפני שהתורה עומדת לו בשעת זקנותו, ונותנת לו אחרית ותקווה. בילדותו אומר 'וקווי ה' יחליפו כח', ובזקנותו נאמר 'עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו'. ולכן כל אדם שעוסק בתורה מתעלה, לא רק ישראל אלא אפילו גוי.
אמרו על רב החיד"א ז"ל היתה לו אחות אחת, אשר היתה יותר בקיאה ממנו בש"ס, אבל הייתה קוראה לח'ית כ'ית, אז אמר לה: אחותי, את לא אשכנזית ולמה קוראה לח'ית כ'ית? ענתה לו: אחי, יקירי, הכתוב אומר 'וקווי ה' יחליפו כח' - כף בחית.
מעשה הגדולים, בראשית, הפטרת לך לך, סע' א' - מעשה באחותו של הרב חיד"א, עמ' רכ"ו. ירושלים, מהדורה שניה תשל"ח.
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מביא מנהג העיר עמדיא לשמח אבלים בחג הפסח.
אם, בר מינן, מת לו בשנה ההיא, אז בליל הסדר, יזהר אל יבכה על זה כלל, ואל ידאגו בני הבית על זה. אלא יעזור כוחו ויתגבר על טבעו למרות זאת, הוא ואשתו וביתו להיות שמחים, ובעזרת האל ישתפר מזלם, ויתחזק.
והנה כשהיינו בחוץ לארץ בעיר עמדיא, היה לנו מנהג טוב מאד בזה. כי בליל פסח אחרי מנחה וערבית או בבוקר בשחר היינו הולכים לבית מי שהוא בתוך י"ב חודש של נפטר בר מינן, ומלבישים את כל בני הבית ההוא בגדי החג, ובאים יחד לתפילת חג בפסח.
מעשה הגדולים, ויקרא, פרשת צו, סע' ט"ו, ב', עמ' צ. ירושלים, דפוס המערב, תשל"ד
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מדבר בשבח השירה, שבזכותה ישראל נגאלים
כל מי שמשתתף בבקשות. בלילי השבתות, בין המזמרים, בין הקהל השומעים. בפרט צעירים וצעירות וילדים. זאת אומרת - שומע, נהנה, ומשמיע - הוא משמח א-לוהים ואנשים. שנאמר 'כבד את ה' מהונך' אל תקרא מהונך אלא מגרונך - אם חננך ה' בקול נעים אל תמנע טוב מבעליו. הוא הקב"ה שנתן לך קול נעים.
שמעתי מעשה מאבא מורי זכרונו לברכה ולחיי העולם הבא - פעם בא שר אחד ישמעאלי תקיף ואלים להרוג את יהודי אחד בשם בבא אלי, שהיה חייב לו הרבה כסף שפשט לו הרגל. במקרה בא השר דרך יום, והגיע לעיר עמדיא בעירק, ביום הכיפורים בשעת מוסף. נכנס לבית הכנסת עם עבדיו. בידם קנה רובה להרוג את היהודי הנזכר. והקהל פחדו ממנו מאוד. ותכף שטחו לו שטיח על האצטבא שבחצר בית הכנסת, וישב עד שיגמרו תפילת מוסף.
והחזן היה מו"ר זקני חכם רבי בנימין אבידני זכרו לחיי העולם הבא, והסומכים שלו היו שני בניו מו"ר דודי חכם רבי רחמים ז"ל, ואבא מורי חכם רבי שמעון זכרו לחיי העולם הבא, והיו אומרים אותה שעה את הפיוט של 'אשרי עין ראתה כל אלה. הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו.'
והשר שמע נעימות קולם. שלושתם היה להם קול נעים ושובר ארזים. אחרי שגמרו גם את הסליחות הכל. הנה קם השר על רגליו ואמר: אני הנה באתי, דרך יום אחד, כדי להרוג את היהודי הזה הנזכר לעיל, אך בגלל קול נעים של התפילה הזאת של חכמים שלכם, אני סלחתי לו, תכף פנה והלך לו. ...
לכן רבותי, תתארו לכם מהו ערך שירים ובקשות פה בארצנו הקדושה. לכן הנני מבקש מכבודכם. תחזקנה ידכם בזה, תחזיקו, תגדילו, תקדישו את קדוש יעקב ...ובגלל זה נזכה לגאולה שלמה אמן.
מעשה הגדולים, שמות, פרשת שמות, סע' א' - ואלה שמות בני ישראל הבאים, עמ' א'-ב. ירושלים, דפוס המערב, תשל"ג.