מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם צדקה חוצין (הראשון) נולד בשנת תנ"ט (1699) בארם צובה, היא העיר חאלב שבסוריה, לאימו ולאביו חכם סעדיה. מאחר וכל הילדים, שנולדו להוריו, נפטרו בינקותם - החליטה אמו, להשאירו בפתח בית הכנסת. נשיא בית הכנסת מצא את התינוק, ולאחר שדרש בדבר, נודע לו - כי זהו בנו של חכם סעדיה, שבניו אינם מתקיימים. ברחמיו על התינוק גידלו בביתו, וכאשר גדל שלחו ללמוד אצל חכם רפאל שלמה לניאדו.
חכם צדקה חוצין, נודע כבקי בתורה ובקבלה, כבר בנערותו. רבנים מארצות שונות פנו אליו בשאלות הלכתיות, ובגיל 36 השתתף בדיונים הלכתיים יחד עם זקני החכמים בארם צובא.
בשנת תק"ג (1743), בעקבות מגפת הדבר, אשר הפילה חללים רבים בעיר בגדאד, פנה נשיא הקהילה בבגדאד - ר' משה מרדכי, אל חכם רפאל שלמה לניאדו בחאלב, שיבחר את אחד מטובי החכמים בעירו, כדי שיכהן כרב קהילת בגדאד. חכם צדקה חוצין נבחר לתפקיד, ונתמנה לראש חכמי בגדד. 
חכם צדקה חוצין האריך ימים על ממלכתו בבגדד, שנמשכה 30 שנות כהונה. הוא חולל מהפכה בחיים התורניים, פעל לבניית בתי כנסת, מקוואות ובתי מדרש, ייסד שיעורי תורה, תיקן תקנות, והתקין מנהגים שונים אותם נוהגים יהודי עיראק עד היום. הרבה גבולו בתלמידים, ובזכותו התרבתה תורה בעיר. 
חכם צדקה חוצין היה מגדולי המשיבים בהלכה שבדורו. היה נושא ונותן בהלכה ובאגדה עם כמה מגדולי דורו שהזכירו אותו בספריהם. מלבד גדולתו בנגלה, היה גם מקובל ובקי עצום בכתבי האר"י.
במהלך חייו כתב חיבורים רבים, רק חלקם נדפסו. חכם צדקה חוצין שלח חיבורים מכתבי ידו, מבגדד לארם צובא על מנת להדפיסם בוונציה, אולם בדרך הם נבזזו ע"י שודדים. בין ספריו שנדפסו: 'אורח צדקה' ו'מעיל הצדקה' - על ארבע טורים; 'מעשה הצדקה' ו'צדקה ומשפט' - שו"ת; ו'עבודת הצדקה' - פירוש על התורה. 
בסוף שנת תקל"ב (1772) דבר כבד פרץ בבגדד. שלושה מחמשת בניו, נפטרו במגיפה. דרשתו ב'שבת שובה', הפכה למספד על בניו ועל הנפטרים הרבים במגיפה. כעבור ימים אחדים, אף חכם צדקה חוצין חלה במגיפה, והשיב את נשמתו ליוצרה בו' תשרי תקל"ג, ונטמן בבגדאד. 

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שמצוות הצדקה כנר, שאלף מדליקים ממנו אינו חסר.
'כי נר מצווה ותורה אור' - מהו 'ותורה אור'? - אלא הרבה פעמים, שאדם מחשב בליבו לעשות מצווה, ויצר הרע אומר - למה אתה מחסר נכסיך? ויצר הטוב אומר לו - תן למצווה! שהמצווה נמשלה לנר, שאפילו אלף מדליקין ממנו אינו חסר...
ואם פגע בך מנוול זה ורוצה לפתותך שלא תיתן צדקה, שאתה מחסר מממונך, משכהו לבית המדרש, ותראהו שבתורה מה כתוב בה - 'כי נר מצווה', שהמצווה נמשלה לנר, שאינו חסר בהדלקת אחרים. ומתורתך תלמדנו ליצר הרע - שלא להחטיאך, 'ולא תאמץ את לבבך מאחיך האביון'. אם כן, התורה היא אור להדריכך בדרך תלך, ואלמלא תורה היה יצרו מתגבר עליו, ולמנועו מעשיית צדקה.
ספר עבודת הצדקה על התורה, פרשת תצוה, עמוד קל"ח. הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ז
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מבאר, שלא די לצדיק שיהיה טוב לשמיים, אלא יהיה טוב לבריות
אמרו במדרש: 'אלה תולדות נח- נוח לעליונים ונוח לתחתונים'. ומה היא הכוונה? יובן, עם מה שאמרו רז"ל; 'צדיק כי טוב', וכי יש צדיק שאינו טוב?! אלא- טוב לשמיים ואינו טוב לבריות- זהו צדיק שאינו טוב, טוב לשמיים וטוב לבריות- זהו צדיק טוב. רצונו לומר, שיש צדיק שהוא מתחסד עם קונו ומקיים מצוותיו יתברך אבל אינו גומל צדקה וחסד עם הבריות... וזהו אומרו 'נח איש צדיק תמים', שהיה מושלם בעבודתו וטוב לשמיים ולבריות.
ספר עבודת הצדקה על התורה, פרשת נח, עמוד ט"ז. הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ז
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מבאר נדבת המשכן 'מאת כל איש' - לרבות גויים.
'ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמור... קחו מאתכם תרומה לה', כל נדיב לבו - יביאה' ...וראוי להבין למה אמר 'אל כל עדת בני ישראל'? ...
שגוי שהתנדב מנורה או דבר אחר לבית הכנסת מקבלים ממנו, והוא שיאמר לדעת ישראל הפרשתי אותה, ואם לאו טעון גניזה ...אם כן איפוא בפרשת תרומה כתב: 'ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו' - לרבות הגויים, שאם יתנדבו דבר לצורך נדבת המשכן מקבלים ממנו.
ספר עבודת הצדקה על התורה, פרשת ויקהל, עמוד קמ"ט. הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ז
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מפרש המדרש 'ומשה עלה' - שיקנה התורה בטורח וילמדה חינם
'עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם' - הואיל וכתוב 'עלית למרום שבית שבי - יכול מפני ששבה אותה, נטלה חינם?' - דהיינו בלא עמל ויגיעה, יכול אדם לזכות לכתרה של תורה? - תלמוד לומר 'לקחת' - דהיינו כמו שלוקח אדם חפץ בדמים, צריך טורח גדול כדי לקנותו, כן עסק התורה צריך טורח גדול, ויגיעה רבה, וימית עצמו על התורה כדי לקנותה...
ואם כן הרי בלקיחה לקחה? אחר כך אמר 'יכול יהא חייב ליתן דמים?' - תלמוד לומר 'מתנות' - שצריך אדם ללמד בחינם ולא בשכר, ומה אני בחינם, אף אתם בחינם.
ספר עבודת הצדקה על התורה, פרשת יתרו, עמוד קט"ז. הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ז
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מבאר שהבן יתכבד באביו, והאב יתכבד בבנו - ויחדיו יהיו תמים.
אם היה אדם חכם וצדיק, והוליד בן שאינו חכם - אם כן, כשהבן רוצה להתכבד - הוא מתכבד באביו, שאומר אני בן פלוני. וכשהבן חכם וידוע, והאב אינו חכם, - הוא אומר לבריות אני אביו של פלוני, או כששואלים עליו מיהו זה, אומרים להם אותם שהם מכירים לבנו, זה אביו של פלוני חכם.
וקשה לו לבעל המדרש בזה המקרא 'אלה תולדות יצחק בן אברהם', למה צריך לו לכתוב 'אברהם הוליד את יצחק'? - משום זה בא המקרא ש'עטרת זקנים בני בנים, ותפארת בנים אבותם' - האבות עטרה לבנים, והבנים עטרה לאבות. רצונו לומר - כשהאב חכם וצדיק, והבן חכם וצדיק - הבן מתכבד באביו, והאב מתכבד בבנו... שהאבות והבנים צדקו יחדיו, עד שיהיו הזקנים מתעטרים בבניהם, והבנים מתעטרים באבות, ושניהם כאחד טובים, ויחדיו יהיו תמים.
ספר עבודת הצדקה על התורה, פרשת תולדות, עמוד מ"ו. הוצאת אהבת שלום, ירושלים, התשמ"ז