מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם אברהם הררי רפול נולד לאמו ולאביו חכם עזרא, ביום ט"ז ניסן תרנ"ה (1895) בירושלים.
ראשית תורתו מאביו חכם עזרא, שעלה מארם צובא לירושלים בשנת תרמ"ח (1888), מחכמי ישיבת 'בית אל', וישיבת 'רחובות הנהר' בשכונת הבוכרים. חכם אברהם הררי רפול למד בתלמוד תורה בשכונת הבוכרים, ומשם עבר ללמוד בישיבת 'אהל מועד' שאביו היה בין מקימיה.
בשנת תרע"ד (1914) נשא לאשה את שרה בת יוסף זכאי. למרות העוני והקשיים הרבים, ששררו אז בירושלים בעקבות מלחמת העולם הראשונה, חכם אברהם הררי רפול התמיד בלימודיו בתורה.
בשנת תרפ"ג (1923), משהוקמה ישיבת 'פורת יוסף', חכם אברהם הררי רפול היה בין חכמיה. לאחר נפילת העיר העתיקה במלחמת העצמאות בתש"ח (1948), הישיבה עברה לתוככי העיר החדשה, אתה עבר גם חכם אברהם הררי רפול, ששימש כ'משגיח' הישיבה. 
חכם אברהם הררי רפול התברך בקול ערב ובהזדמנויות שונות היה מחזן ומפייט, בעיקר עשה זאת בשירת הבקשות הנהוגה בשבתות החורף בעדת יהודי חאלב. חכם אברהם הררי רפול הקפיד על אמירת 'תיקון חצות' מידי לילה, ומי ששמע אותו בבכיותיו על צער השכינה, היה מתרגש באותה השעה לשמע קולו ותחנוניו.
חכם אברהם הררי רפול היה נזהר בכבוד הזולת, ודיבורו היה בהכנעה כלפי כל אדם, גדולים וקטנים ,ובדרכו זו היה חביב על כל סביבתו. 
חכם אברהם הררי רפול זכה לאריכות ימים ודבק בו הכינוי 'זקן חכמי ארם צובא'. הוא נפטר בשיבה טובה, בהיותו בן 97, ביום כ"ה כסלו תשנ"ב (1992) בירושלים.  
ספרו היחיד הוא 'אמרי אברהם' בו מקובצים חידושיו ודרשותיו על התורה, על התפילה והמועדים. יצא לאור ע"י בניו כעשרים שנה אחרי פטירתו.

מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד הכתוב בשער היכלו של אברהם למען יחנך את בניו אחריו.
'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו' - כמה ימים לפני פטירתו של מר אבי ועטרת ראשי, החסיד רבי עזרא הררי רפול, זכר צדיק לברכה, וזכותו יגן עלינו אמן, ראה בחלום שהוא עולה לגן עדן, והנה לפניו הוא רואה את היכלו של אברהם אבינו, עליו השלום, ועל שער הכניסה היה כתוב הפסוק: 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו'.
ולמחרת סיפר זאת ואמר: שעניין זה של חינוך הבנים הוא העיקר, ועליו צריך לשים את הדגש, ושאף על פי שהיה איש החסד, וגם אבי המאמינים, שהיה מפרסם את ה' יתברך בעולם, ועמד בכל העשרה ניסיונות בלב שלם, ועוד מעלות רבות היו בו. בכל זאת, לא שיבחו הקדוש ברוך הוא, אלא בזה שהוא יודע לחנך כראוי את בניו ואת ביתו אחריו, למסור דרך ה'.
כי אף על פי שאדם מצווה להיטיב לאחרים, לגמול איתם חסד, וגם ללמדם עבודת ה', ואמונה בו, עיקר תפקידו וחובתו הוא להקדים לעשות זאת בקרב ביתו, על ידי שיחנך את בניו ובנותיו, בדרך ה' כפי רצונו יתברך. על דרך שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'ענייך ועניי עירך - ענייך קודמים' - ובזה צריך להשקיע את עיקר עמלו בכל ימי חייו.
אמרי אברהם עמוד כ"א, הוצאת בני המחבר, ירושלים תש"ע (2010)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד רמז מידת השלום באהרון, שאף אחרי מותו מנע המחלוקת.
'ויעל אהרון הכהן אל הר ההר, וימת שם בחודש החמישי באחד לחודש' -
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, באבות: 'הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' - כידוע ישנם הנוהגים, שלא לומר ווידוי ביום פטירתו של צדיק, יש קהילות שנהגו כך על פי רבותיהם, ויש קהילות שכן נוהגים לומר.
ואפשר לומר בדרך רמז שאהרון הכהן, כיוון שהייתה מידתו שלום, סיבבו משמיים שיפטר ביום ראש חודש, שביום זה אין מחלוקת, וכולם לא אומרים וידוי, משום יום ראש חודש.
אמרי אברהם עמוד פ"ד, הוצאת בני המחבר, ירושלים תש"ע (2010)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מזהיר ברמז לתת לעני את הצדקה תכף ומיד שיבקש ממנו.
'כי פתוח תפתח' - ראשי תיבות: תכ"ף - רמז שצריך האדם ליתן את הצדקה לעני, תיכף ומיד כשמבקש ממנו, וכמו שידוע המעשה בנחום איש גם זו, שנשתהה מלתת צדקה לעני, ויצאה נשמתו. ולכן צריך האדם להיזהר מאוד לתת לעני את הצדקה מיד כשביקש ממנו.
אמרי אברהם עמוד צ"א, הוצאת בני המחבר, ירושלים תש"ע (2010)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד ברמז למי שלא זכה בבנים, שיכתוב הספר והוא תולדותיו.
'זה ספר תולדות אדם' - רמז מכאן למי שלא זכה להביא בנים לעולם, שיכתוב או יקנה ספר תורה, וישים אותו בבית הכנסת, שיקראו בו וזה יחשב לו לתולדות, וזהו שכתוב: 'זה ספר תולדות אדם'.
אמרי אברהם עמוד י"ח, הוצאת בני המחבר, ירושלים תש"ע (2010)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהכל שווים אצל התורה, ואין אחד ראוי לכתרה יותר מזולתו.
'נשוא את ראש בני גרשון גם הם' - מדוע לא נמסר משא הארון לגרשון הבכור, לכבדו ביתר שאת ועוז התורה, אשר לה משפט הבכורה? - ובאה התורה לרמוז לנו: שאצל התורה הכל שווין, להורות לנו שכתר תורה הפקר לכל, ועל כן לא ניתן הארון אל הבכור, שלא יהיה תפארתו לומר: אני ראוי לכתר תורה יותר מזולתי, אלא הכל שווין בה.
אמרי אברהם, עמוד ע"ד, הוצאת בני המחבר, ירושלים תש"ע (2010)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מבכה את חורבנה של העיר העתיקה, שנפלה ביד אויב.
מזה כארבע עשרה שנה בחודש זה, גברה יד האויב, וגורשו היהודים מהעיר העתיקה בירושלים לעיר החדשה והנה עברו ד"י שנים, ה' יאמר לצרותינו די, ויגאלנו גאולה שלמה, בזכות דוד גימטריא יד.
'אלה אזכרה, ואשפכה עלי נפשי' - בזמן שהיינו הולכים לכותל המערבי, לקרוא תהילים ולהתפלל, ולשפוך שיח נפשנו לפני ה', והייתה התפילה מתקבלת. ובפרט בחגים, שהיו נוהרים לשם אלפים ורבבות, ולא היה מקום לעמוד.
אמרי אברהם עמוד ס"ז, הוצאת בני המחבר, ירושלים תש"ע (2010)