מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יוסף גרג'י נולד לאימו שושנה ולאביו חכם מתתיה גרג'י ביום ו' תמוז תרכ"ט (1869) בהראת שבאפגניסטן. את רוב תורתו למד מפי אביו חכם מתתיה, שהיה רבם של יהודי הראת. חכם יוסף גרג'י היה בקי בנגלה ובנסתר, ידע את חכמת הדרשנות, היה מוהל, שוחט וחזן אבל לפרנסתו, עסק במסחר, ועשה חיל. 
בשנת התרס"ג (1903) ביקש לעלות לארץ ישראל. בדרכו עבר בעיר מרב שבבוכרה, שם הייתה קהילה יהודית גדולה. מנהיגיה הפצירו בו להיות להם רב העיר. הוא נאות, ושמש רבם במשך שבע שנים. 
בשנת תרע"א (1911), כשלוש שנים לאחר עליית אביו לארץ ישראל, עלה גם חכם יוסף גרג'י לארץ ישראל. ולאחר שחונן את עפרה וביקר את צדיקיה הקבורים בה, השתקע כרבים מבני משפחתו וקהילתו בשכונת הבוכרים בירושלים. גם בארץ המשיך במלאכת המילה, והיה מרחיק למקומות שונים כדי לזכות במצווה יקרה זו. כשהיה מבחין, שמשפחת הרך הנימול, ענייה, היה מעניק להם בסתר סכום כסף כפי יכולתו. בנוסף היה דורש ברבים, והיה מלמד תינוקות של בית רבן, בעיקר מבני קהילות פרס, בוכרה ואפגניסטן.
בערב שבת, ביום ו' כסלו תרצ"ז (1937), לאחר שטבל במקווה והתפלל תפילת שחרית, הגיע לתלמוד התורה בו לימד. תוך כדי זימרת תלמידיו בפסוקי התורה, הניח ראשו על מעמד הספרים, ועלתה נשמתו לבורא עולם.
ספרו היחיד הוא 'עדות ביהוסף' - פרושים ודרשות על ספר תהילים, שכה חיבב. הספר יצא לאור עולם בירושלים, בשנת תרפ"ו (1926). על שמו הוקם בית המדרש 'תפארת יוסף' בשכונת הבוכרים בירושלים.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד להיות לו רגשי אהבה על העניים במחשבה, דיבור ומעשה.
כמה צריך להיות לו לאדם רגשי אהבה על העניים, בכל ליבו ובכל נפשו, במחשבה, דיבור ומעשה:
במחשבה - יתפלל על צרת עניים, הקב"ה ירחמם ויוציאם מעניים.
בדבור - שינחם את העניים בדברים ניחומים: 'אשריך בעולם הבא; אל תדאג גם זה עובר; הרבה יתומים הצליחו בעושר ובבנים; העולם הזה, עיקר עולם הבא - נחת שולחנך מלא דשן' וזהו שאמרו בגמרא: 'והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות'.
במעשה - שיפתח לו פיסת בר כפי עושרו. כלומר אם יש לו, יתן לעני בריווח ויתן לו מזהב שבא, וכמו הלל הזקן שנהג כבוד לעני בן טובים, ורץ לפניו שלושה מילין. ואם אין לו אפילו 'פיסת בר' - מלשון בר ולחם ומזון, יתן לו פרוסת פת בעין טובה, ואזי יפייסו לעני בדברים דווקא.
עדות ביהוסף, דף צ"א, עמוד א', דפוס הר"ש צוקרמן, ירושלים, תרפ"ו (1926)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד מעלת לימוד הרבים יחדיו בבית הכנסת לבאר סודות התורה.
וישתדל שיהיה לימודו עם חברים הלומדים לשם שמיים, לבד מחכמת הקבלה שהיא צריכה התבודדות, רמז לדבר: 'כל כבודה בת מלך פנימה'.
וישתדל שיהיה לימוד עם חברים בבית כנסת: 'כי מציון תצא תורה' - משערים המצויינים בהלכה. ויצליחו בלימודם, ומתבררות להם השמועות לפי ההלכה.
וראיה לדברנו אלו מפסוק: 'אשר יחדיו נמתיק סוד, בבית א-לוהים נהלך ברגש' - רומז שלימוד הרבים יחדיו, מכניע הקליפות וממתיק הגבורות, ופרט בבית הכנסת - סגולתו לבאר להם סודות התורה.
עדות ביהוסף, דף ע', עמוד ב', דפוס הר"ש צוקרמן, ירושלים תרפ"ו (1926)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מעורר להפיק רצון הוריו בתכלית אהבה, שיקיץ בעודם אצלו.
'אני שכבתי ואישנה, הקיצותי כי ה' יסמכני' - וגם כן העניין מעורר ומזהיר לאדם איך צריך לכבד אב ואם, שכל מה שיכבדם כל ימיו לא יכול להשלים שכר צער, שמצטערים על שנה ראשונה שמטפלים בו, וחולי אחד שחלה באותו הזמן שנולד, ושכר שאר הצער יהא מונח עד שיבוא אליהו ויכריע ביניהם. וישתדל כל מה שיוכל להפיק רצון הוריו בתכלית אהבה, הנה שכרו איתו. ...
היזהר בני, ידידי, חביבי, בכבוד אב ואם כמו שמפורש בזוהר הקדוש. וגם לא יכול אתה למלא מקומם כמו שאם מתה אשתך תשא אחרת, אלו - לא כן. אם לא ידעת ערכם, אחרי כן תתחרט על מצווה יקרה, ומרגליות המהנות עליך, אבדת אותם. יותר טוב לך שתקיץ משנתך, בעוד שהם נמצאים אצלך.
עדות ביהוסף, דף ז', עמוד ב', דפוס הר"ש צוקרמן, ירושלים תרפ"ו (1926)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד מנהגם ללמוד בשבת משנה במסכת מעין הפרשה.
אשריהם ישראל שיש להם לימודים ודרשות בשבתות. וגם כן קהילת קודש הראת, נקהלים בבתי כנסיות משעה שישית ועוסקים בפרוש רש"י ונביאים וכתובים ומשנה - מסכת מעין הפרשה כמו שאדפיס בסוף הספר. ואחר כך דרשה ומנחה ונפטרים לבתיהן בשלום.
וברוך ה' פה בירושלים, תבנה ותיכונן, קהל קדוש בוכרא עוסקים בכל מיני לימודים ודרשות בכל שבתות אשריהם ואשרי חלקם. אשריהם בעולם הזה וטובות להם לעולם הבא.
עדות ביהוסף, דף פ"ב, עמוד ב', דפוס הר"ש צוקרמן, ירושלים תרפ"ו (1926)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מביא רמז שעתיד יום י"ז בתמוז לההפך יום טוב לעם ישראל.
תענית י"ז בתמוז הוא יהיה יום טוב לעתיד, כי הוא נרמז בשיר השירים: 'אל גנת אגוז ירדתי' - 'גנת אגוז' - גימטריא: י"ז תמוז. כלומר, אומר הקדוש ברוך הוא: כי ביום שבעה עשר בתמוז אני כביכול יורד בגינתי, שהיא כנסת ישראל, להשתתף בצרתם, כמו שנאמר: 'עמו אנוכי בצרה'.
ועוד, הירידה הזאת לא על חינם, אלא 'לראות באבי הנחל' - כלומר: לראות מעשים טובים של ישראל, והתעניות והבכיות והצדקות של ישראל הנקראים גפנים.
עדות ביהוסף, ליקוטים, דף ר"ו, עמוד א', דפוס הר"ש צוקרמן, ירושלים תרפ"ו (1926)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שבחה של ירושלים שהיא ממש בית כנסת של כל העולם.
'צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם' - כפל הלשון הוא כמו שבועה למלכו של עולם, שיהיה הברכה מצוייה בעיר הקודש הזו ירושלים. ... ואפילו עניים שבארץ ישראל, שבעים מלחם. ...
ויש בני אדם חסרי המדע, אינם רוצים לקבוע דירתם בירושלים, מפני שאין בה משא ומתן והון ורכוש רב, הלא יש להם לדעת שירושלים הוא ממש בית הכנסת של כל העולם, מקום השראת השכינה. ...
למי שעוזב תענוגי חוצה לארץ, ויבוא לדור בירושלים, יושפע שפע וברכה, משש קצוות העולם ותפילתו מקובלת לפני חי העולמים.
עדות ביהוסף, דף קס"ז, עמוד א', דפוס הר"ש צוקרמן, ירושלים תרפ"ו (1926)