מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם בכור יעקב יעבץ נולד לאמו מרת זינבול ולאביו חכם חיים משה יעבץ באיזמיר אשר בתורכיה. 
חכם בכור יעקב יעבץ למד בישיבת 'בית יעקב' מפי רבו המובהק חכם חיים פלאג'י. הוא היה שקדן גדול בתורה וכפי שמעיד על עצמו 'לילות כימים לא ישנתי בבית המדרש, שנת קבע ושנת עראי, ובכל כוחי עבדתי ולא מנעתי עצמי מבית המדרש מיום הראשון עד היום השביעי אפילו דלא היה לי פנאי'. 
לימים, נתמנה להיות רב מלמד תלמידים בבית המדרש, שבו הוא עצמו למד וחונך. חכם אברהם פלאג'י כתב עליו בהספדו: 'חכם בכור יעקב יעבץ שהיה מעירנו איזמיר ושהיה לומד בקדושה וטהרה בעיר הקודש ירושלים, את תלמידיו היה אוהב כבנים והיה שמח שמחה גדולה שזיכהו ה' להעמיד תלמידים הרבה'.
לימים עלה לירושלים ובה נפטר ונטמן ביום א' חשון תרל"ה (1875).
ספרו היחיד שנדפס הוא ספר 'צור יעקב' בו דרשות וחידושים על סדר פרשיות התורה ויצא לאור בשנת תרכ"ו (1866) בדפוס בן ציון בנימין רודיטי שבאיזמיר. ספר נוסף שכתב ונזכר בדבריו הוא 'עדת יעקב' חידושי הלכות ואגדות אך הוא לא זכה עדיין לצאת לאור.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מבאר שכל שהוא רעב הוא עני באותה שעה, ואין צריך תנאים.
'הלא פרוס לרעב לחמך' - הוא שהנביא בא ללמד את העם, פן יקפוץ את ידיהם מליתן לעני צדקה, לומר: 'והלא צריך שיתנה, ולא ידע למי נותנה ונוטלה', לזה אמר: 'הלא פרוס לרעב לחמך' - ולא אמר לעני, לרמוז שכל שהוא רעב הוא עני באותה שעה, ובכגון זה מותר ליתן בידו.
זאת ועוד, 'לחמך' - וכל שהוא לחם אינו צריך תנאים. ודייק 'לחמך' - כלומר מממונך באמת.
'ועניים מרודים תביא בית' - כיוון שאתה תיתן לעניים לחם ואוכל מותר ליתן בידם ואמר עוד: 'כי תראה ערום וכסיתו' - בא לומר שכשם שבתיתך לחם אינו צריך תנאים כן גם: 'כי תראה ערום וכסיתו', וכן 'מבשרך' - שהוא קרובך, לא תתעלם מהם לומר שצריך תנאים.
צור יעקב, פרשת ראה, דף קפ"ז, איזמיר, תרכ"ו (1866)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מבאר שכשלומד בדאגה שוכח מה שלומד, וצריך שילמד בשמחה.
'כל השוכח דבר אחד ממשנתו' - עוד סיבה אחרת שגורם שכחת התורה: כשלומד התורה בעיצבון ובדאגה, וכמו שכתבו חכמינו זיכרונם לברכה: שבימי אבלו של משה רבנו, עליו השלום, נשתכחו שלוש מאות הלכות, משום שהיו בדאגה ובצער גדול.
וזהו מה שכתבו חכמינו זיכרונם לברכה: שתורתו של דואג מהשפה לחוץ - שכשלומד בדאגה שוכח מה שלומד. ומרובה מידה טובה, שכשלומד בשמחה ובטוב לבב - וודאי אינו שוכח.
ומעתה זה כוונת הפסוק: 'ושמחת בכל הטוב' - אין טוב אלא תורה, שצריך ללמוד התורה בשמחה. ודייק לומר: 'בכל הטוב' - שהשמחה יהיה בכל התורה.
צור יעקב, פרשת כי תבוא, דף קצ"ח, עמ' ב', איזמיר תרכ"ו (1866)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מבאר בהיות אדם ילוד אישה, מתרבה אהבה והעולם ביישובו.
טעם למה נברא האדם על ידי איש ואשה, ולא עפר מן האדמה כאדם הראשון - שאם היה נברא עפר מן האדמה, לא היה אהבה ואחווה בעולם, כיוון שכל אחד ואחד בפני עצמו, ואין לו קורבה עם חברו וכל מי שאלים גובר להרוג את חברו, ואין זכר של שלום בעולם ובזה העולם הולך ומתמעט.
מה שאין כן בהיות האדם ילוד אישה, מתרבה אהבת אב ואם על בנים, והבנים על אבות, והאחים זה לזה, עד שיעשו כולם אגודה אחת באהבה ואחווה שלום ורעות, והעולם עומד ביישובו.
צור יעקב, בראשית, דף ט', איזמיר תרכ"ו (1866)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מבאר טעם שהושוו עניים ועשירים, שלא יפרדו איש מאת אחיו.
'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, לתת את תרומת ה', לכפר על נפשותיכם' -
שמה שהצדיק מגן לכפר על הדור היינו כשישראל הם באחדות, וכמשל ההקזה שבאבר אחד מקיזים וכל הגוף מתרפא, כן גם הצדיק מכפר על הדור - היינו כשיש להם אחדות.
והטעם שבמחצית השקל הושוו עניים ועשירים - ללמד על אחדות, שאיש אל רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק, ולא יפרדו איש מאת אחיו, העשיר והדל. על כן, נמצא שטעם אחד להם: כשם שמחצית השקל מורה על אחדות ועל ידי זה מכפר להם, כן גם מיתת הצדיק מה שמכפר דווקא כשיש אחדות.
צור יעקב, פרשת כי תצא, דף קצ"ד עמ' ב', איזמיר תרכ"ו (1866)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שהמכבד את אביו זוכה לבנים צדיקים, שאחר מותו נקרא חי.
'כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך' - כמה גדולה מעלה כיבוד אב ואם שהשווה כבוד אב ואם לכבוד המקום ברוך הוא, ויזכה לאריכות ימים. ...
שהמכבד את אביו, הקדוש ברוך הוא נותן לו בנים שיכבדוהו, וכל מי שיש לו בנים צדיקים שמכבדים אותו מאריכים לו ימיו, דהיינו - שאפילו אחר מותו נקרא חי. ונמצא שאומר: 'למען יאריכון ימיך' - היינו: שיש לו בנים, שמכבדים אותו על היותם צדיקים כמדובר, ובהיותם צדיקים נקרא חי גם אחר מותו.
צור יעקב, פרשת בראשית, דף קכ"ו, איזמיר תרכ"ו (1866)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שלח לך בעצמך אנשים הגואלים, שבידך הדבר.
'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען' - ואפשר לפרש בדרך רמז: 'מה תצעק אלי' - שאשלח לך הגואל, הלא בידך הדבר ואתה בעצמך 'שלח לך האנשים' - היינו הצדיקים הגדולים: אליהו ומשיח.
והנה אמרו רבנינו זיכרונם לברכה על שמו של משיח צדקנו במהרה בימינו אמן: אחד אמר שילה שמו שכתוב: 'עד כי יבוא שילה', ואחד אמר: מנחם שמו, ואחד אמר ינון שמו. ואלו ואלו דברי א-להים חיים. וכולם רמוזים בתיבת אנשים: שני אותיות ראשונים א' נ' המה ירמזו - אליהו נביא, ואותיות הנשארות שים הם שמות המשיח - שילה, ינון, מנחם. וזהו שכתוב: 'שלח לך' בעצמך ובידך הדבר. שלח לך בעצמך אנשים הגואלים ראשי תיבות: אליהו נביא, שילה, ינון, מנחם.
צור יעקב, פרשת שלח לך, דף קנ"ג, איזמיר, תרכ"ו (1866)