מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יוסף חיים שרים נולד לאמו נעמה ולאביו חכם שלום בשנת תרי"א (1851) בארם צובא, שבסוריה.. 
בשנת תרי"ג (1853), והוא בן שנתיים, עלה יחד עם משפחתו לארץ ישראל. הם התיישבו בשכונת אבו טור בירושלים. שנתיים אחר כך מתה עליו אמו. אביו היה מחכמי ישיבת המקובלים 'בית אל' שבעיר העתיקה.
חכם יוסף חיים שרים למד בתלמוד תורה 'דורש ציון' בירושלים, שם נתעלה בלימוד התורה ולאחר זמן מה אף החל ללמד אף הוא בתלמודי תורה של הספרדים בירושלים.
בשנת תרל"ד (1874) נשא לאשה את שמחה ונולדו להם 4 ילדים.
בשנת תרמ"ב (1882) חכם יוסף חיים שרים קיבל על עצמו להיות שלוחא דרבנן (שד"ר) מטעם העדה הספרדית בארץ ישראל. הדרת פניו, דרשותיו המושכות, היותו חזן מעולה, וכן ידיעותיו בשפות שונות, היו לעזרו בתפקידו החשוב. הוא סבב במדינות רבות בתוכן הודו, סין, עיראק, תורכיה וכורדיסטן. 
בסיון תרצ"ד (1934), והוא בן 83, הפסיק את שליחויותיו וקבע את זמנו בישיבת 'מזל צומח' שאותה יסד.
חכם יוסף חיים שרים נפטר, בשיבה טובה, ביום ו' טבת תש"ט (1949).
ספרו 'דבר יוסף' הוא לקט של דרשותיו, שנשא ברחבי העולם, ונמצאו בדרך פלא על ידי נכדו, 34 שנה לאחר פטירתו. על שמו הוקם בית כנסת 'עוד יוסף חי' בשכונת מחנה יהודה בירושלים, וכן נקרא רחוב על שמו בשכונת רמת שרת בירושלים.

מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד לאחוז במעשה אבות, שהיו גומלי חסדים בגופם ובהונם.
'אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם' - משל לסוחר, שהיה רגיל במשא ומתן לרוב בהקפה ומשלם. לימים, נפטר האב, והבנים בוכים: אבינו היה מפרנס אותנו ועתה מי יפרנסנו? והיה שם פיקח אחד שאמר להם: אחזו במעשה אבותיכם ולא תשנו בדיבורכם, וכל הסוחרים יאמינו בכם.
כן כשהצדיק בעולם, הקדוש ברוך הוא משפיע שפע לעולם בשביל הצדיק, יען שהצדיק הוא ערב על כל ישראל. מעתה אין לנו אלא 'בכח מעשיהם' - שהיו גומלי חסדים בגופם והונם, ומעשה אבות יעשו הבנים - לעשות חסד בגופם וממונם
דבר יוסף, עמ' 336, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"ז (1987)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד משנחרב הבית, מוכרחים השלוחים לקבץ מעט מן המעט.
שהיה בית המקדש קיים, היו 'כוהנים בעבודתם' ובכל שנה עולי רגלים היו מחויבים לעלות - לעשות 'זייארה' בירושלים שנאמר: 'שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך'. 'יראה' - זו ירושלים שנאמר: 'בהר ה' יראה'. ומביאים בידם תרומות ומעשרות וביכורים ונדרים ונדבות, וכל העולם היו ניזונים מהשפעת ירושלים עיר הקודש. לא כן עתה כי השפע והצינור נהפך חוץ לגן ה', והלך בדרך עקלתון ומוכרחים השלוחים לחזור ולקבץ מעט מן המעט, מחול על הקודש.
ולזה כתוב בתורה: 'כי יהיה בך אביון באחד שעריך בארצך אשר ה' א-להיך נותן לך' - כי הקדוש ברוך הוא צופה ומביט כי עתיד להחרב בית המקדש. לזה ציוותה התורה: 'באחד שעריך בארצך' - שאלמלא כך, בית המקדש קיים היה, כל השפע עולה לירושלים על ידי עולי רגלים.
דבר יוסף, עמ' 37-38, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"ז (1987)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד, שהנותן מס למלכות פחות מערכו נקרא גזלן.
'קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ' - הנה ידוע מה שמפורש שהגזרה לא תבוא בעולם אלא על הגזל. והמס הוא בכלל גזל, כי מי שייתן פחות מערכו נקרא גזלן. ולזה אמר: 'כל בשר' - שזה הוא כבוד לממשלה.
וזהו: 'כל בשר' - כבוד לממשלת בריטניה שתעשו רצונה, ולמה צריך? - שתזכרו קודם בוא האינגליז, מה עשו בישראל. 'והנני משחיתם את הארץ' - שרצו לאבד לכל איש, לזה אמר: 'כי מלאה הארץ חמס'. ראשי תיבות: חסד מס. שכל זה בא לנו כל הצרות מכוח הגזל של המס, שכל אחד היה אומר: למה אני אתן זה הסך עבור חברי היותר עשיר?!
דבר יוסף, עמ' 310, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"ז (1987)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד להקדיש השבת בלימוד, ולפחות יבוא לשמוע דרוש.
'תן חלק לשבעה' - הוא יום השביעי, שבת קודש, שיעסוק בתורה. ואם אינו יודע ללמוד לפחות יבוא לשמוע דרוש, ובפרט בארבע שבתות שהם 'שבת תשובה' ו'שבת זכור' ו'שבת כלה' ו'שבת הגדול'. ועל ידי שבאים לשמוע הדרוש ישמעו איזה דין או חידוש תורה וזוכה לשנים רבות.
דבר יוסף, עמ' 178, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"ז (1987)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
משורר לעורר אהבה המרובה לקיום הארץ ולדרים בה.
תפילות ישראל יחד באהבה כלולה, הרי היא עולה אל מערת המכפלה, אל עיר בת ציון העלובה - זאת התורה עולה' ערב ובוקר וצהרים אלי אל בשמיים, במקום זבחים ועולות והמה צרופות.
וענתה בי צדקתי, איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי, כי זאת חובתי, לעורר האהבה המרובה, מידה טובה שיש לה קצבה, כסף הקדשים אשר יובא בנדר או בנדבה, וגשם נדבות כתהומות רבה, ואתא מרבבות לחזק ידיים רפות, לקיום הארץ ולדרים בה, אדמת קודש היא חברון.
דבר יוסף, עמ' 280-282, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"ז (1987)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שמי שיש חולה בביתו, יודיע צערו לחכם, שיתפלל עליו.
שמי שיש לו חולה בביתו, יודיע צערו לחכם שיתפלל עליו, כמו שמצינו במשה רבנו, עליו השלום, שאמר: 'אל נא רפא נא לה', וכמו רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים, וכמו שראיתי כמה פעמים באים תלגרמים לירושלים, תבנה ותכונן, מארץ מרחקים, להתפלל בעד איזה חולה.
דבר יוסף, עמ' 49, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"ז (1987)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד, שבח הריקנים שמחבבים שלוחי ארץ ישראל, ודי בזה.
'ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון' - ובבוא אליהם שליח כולל, מחבבים אותו כגלגל עיניהם. ומפיו יצא לפידי אש לאותם הקמים נגד שלוחי ארץ ישראל, ודי בזה.
דבר יוסף, עמ' 138, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"ז (1987)