מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יצחק חזן נולד לאמו מסעודה ולאביו חכם מאיר בשנת תרע"ט (1919) בכפר אלמנצורייא בדרעא במרוקו.
בילדותו למד מפי אביו, וחכמי כפרו. בשנת תרצ"ו (1936) עזב את כפרו ונסע לעיר מכנס ללמוד בישיבתו של חכם ידידיה טולדאנו, שהיה למורו המובהק. בשעות הערב למד עם חכם מאיר טולדאנו, שגם ארח אותו בביתו.  
בשנת ת"ש (1940) חכם יצחק חזן שב לכפר הולדתו לשמש כרב אלמנצורייא, עוד בחיי אביו. בתקופה זו למד עם חכם שמעון דיין, שלאחר פטירתו סייע להוציא את ספר תשובותיו 'זהב שבא'.
בשנת תש"א (1941) נשא לאשה את עיישה לבית משפחת ריווח, ונולדו להם עשרה בנים ובנות.  
בשנת תש"ד (1944) התמנה למסדר גיטין לכל קהילות מחוז דרעא, ובשנת תש"ז (1947) נתמנה למפקח על מסדרי הנישואין וסופרי בית הדין. בשנת תש"ח (1948) עזב את דרעא, וקבע דירתו בעיר קזבלנקה, שם לימד במוסד 'אוצר התורה'. בשנת תשי"ד (1954) נתמנה לדיין ורב המקום בעיר אגאדיר. בשנת תשט"ו (1955) נתמנה לדיין בבית הדין בעיר קזבלנקה, ובשנת תשט"ז  (1956) נתמנה לראש בית הדין.
בשנת תשכ"ז (1967), זכה ועלה לארץ ישראל. ראשית ישב בירושלים, ולאחר מכן עבר לחיפה, שם שימש כדיין, והקים את כולל 'בית יוסף'. בשנת תשמ"ח (1988) נתמנה לחבר בית הדין הגדול בירושלים.
חכם יצחק חזן נפטר ביום א' אייר תש"ן.
בחייו זכה להוציא לאור שלושה ספרים: 'יחווה דעת' חלק א', חלק ב'. ו'כה לחי' על ההגדה של פסח. לאחר פטירתו יצאו לאור 'באר לחי', 'ריח הגט', 'יחווה דעת' חלק ג', 'חכמת יצחק', 'ליצחק ריח', ו'לרוץ אורח'.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד להרגיש צער האדם, הנרמס תחת כפות רגלי אדונו.
'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם: כי תקנה עבד עברי' -
התורה פתחה בדין עבד עברי, ראשון לכל המשפטים. והטעם הוא שירדה התורה לסוף רגשותיו האנושיים של האדם, ובפרט האדם הישראלי, כאשר הוא נתון תחת עולו של אדם הדומה לו, והרגישה באותו צער פנימי ועמוק, שמרגיש בסובלו את השעבוד המר, המדכא והממרר את רוחו, שעבוד המלווה בהשתלטות גערות וביזיונות. וכל זה אינו אלא מייצור אנוש כמותו, והוא אינו יכול להשלים עם מצבו, והרגש האנושי מתפעם בקרבו כל רגע ורגע: מדוע הוא מדוכא כל כך נרמס תחת כפות רגליו של אדונו. ולעומת זה אדונו שליט גאה נשיא ראש וגבה רוח, במה שונה הוא ממנו הלא כולם יציריו של בורא העולם והוא זן ומפרנס לכולם, ולמה כל כך נפל גורלו ממנו.
שאלות אלה מפעמות את רוחו ומבלבלות את שכלו בכל יום ובכל רגע. ולאט לאט הולך ומתקרר אצלו אותו הרגש. והאנושיות שבו הולכת ומתנוונת מתה לרגעים, עד שלאחרונה משתתקת בכל רוחותיו. ונהפך לבעל חי שאין אצלו רגש כלל. ואין לו רק צרכי אכילה וחיות בהמית. ולא נשאר בו אלא אותו הכוח החיוני המרגיש רעבון ואיך ובמה ישבור רעבונו. ודבר זה נוגע בשינוי הבריאה כביכול, שאין זה כוונת הבורא יתברך בבוראו את האדם המדבר והמשכיל והיודע דעת עליון. ועל כן הקדימה התורה לכל המשפטים את משפט העבד העברי, לגדור אותנו שלא נבוא לידי כך. ועל כן ראשית כל מנעה מן האדון שלא יקנה לחלוטין עבד עברי אלא 'שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם'.
ליצחק ריח, פרשת משפטים, עמ' פד. המביא לבית הדפוס אליהו חזן, ירושלים תשנ"ג (1993).
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שהארץ, משפיעה על האדם, ומכשרת לקבלת מלכותו.
ארץ ישראל יש לה חשיבות מיוחדת, לא רק מטעם המצוות הנוספות שיש בה, אלא מטעם אחר עקרוני ויסודי ביהדות, והיא קדושתו יתברך השורה בה, והיא משפיעה על האדם שפע א-לוהי ומכשרת אותו לקבלת מלכותו וא-להותו.
ליצחק ריח, פרשת שלח, עמ' קד. המביא לבית הדפוס אליהו חזן ירושלים תשנ"ג (1993).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שפירוד בא ממידות רעות, ואיתן אי אפשר ללמוד תורה.
'ויחן שם ישראל נגד ההר - רש"י: כאיש אחד בלב אחד' - החניה נגד ההר היא שאיחדה אותם כי שם עומדים לקבל התורה. ולכן השפיעה עליהם לישר העקמימות שבהם, והסירה כל המחיצות המבדילות בין כל יהודי לחברו, אם זה מקנאה או גאווה או כבוד. מפני שהתורה לא מרשה לשום מידה מאלו להיות בלבם, ולכן היו כולם באהבה ובידידות.
ולא רק עד שחנו נגד ההר, אלא כבר מנסיעתם מרפידים להר סיני כבר נתפשטו כל העקמומיות ונתיישבו בליבותיהם, וזה הכשיר אותם לקבלת התורה, כי בלי איחוד הלבבות אי אפשר לקבל התורה משום שפירוד בא ממידות רעות, ואיתם אי אפשר ללמוד תורה. ונמצא שהאיחוד הגיע להם על ידי הרצון לקבלת התורה, וקבלת התורה הגיעה להם על ידי האיחוד, שזהו התנאי לקבלת התורה.
ליצחק ריח, פרשת יתרו, עמ' פב. המביא לבית הדפוס אליהו חזן, ירושלים תשנ"ג (1993).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד כל עוד לא טעם ממנה, אינו מתאווה אליה.
התורה בחיצוניותה זה נראה דבר קשה מאד להסתגל לפקודותיה הרבים והמעונפים אך לפי הנסתר, אחר שהאדם יפקח את עיניו ויחדור לתוך תוכה ישכיל לדעת כי כל 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'. וכמו שכתוב: 'טעמו וראו כי טוב ה' - שבניגוד לחומריות, האדם המתאווה לדברים גופניים לפני שישיג אותם, ומיד כשטועם אותם, הוא כבר בוחל בהם. מה שאין כן בדרכי התורה, כל עוד שלא טעם את טעמם, אין לו לאדם שום תשוקה בהם כלל, ורק אחר שיטעם אז יראה כי טוב ה'.
ליצחק ריח, דרוש לחג שבועות, עמ' קנב. המביא לבית הדפוס אליהו חזן. ירושלים שנת תשנ"ג (1993).
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שאין עיקר קבלת התורה, אלא שתישאר מדור דור.
שנתקנאו אומות העולם, מה ראו אלו להתקרב יותר, שכפה עליהם ההר כגיגית, מה שלא עשה לנו אנחנו. וענה להם: הביאו לי ספר יוחסין שלכם. כלומר לא העיקר הוא לקבל את התורה אלא לשמור עליה שתישאר אצלם מדור דור, שכן ישראל שמרו עליה מאבות לבנים, וכל אחד מוסר אותה לבניו, וזה נמשך מאבות העולם אברהם יצחק ויעקב, ומהם עברה בנחלה לכל הדורות. וזה הכוונה: 'הביאו ספר יוחסין שלכם' - שיוחסין הוא שהשרשרת ממשיכה והולכת בלי הפסק, שעם ישראל יש להם יחוס שהתורה נמשכה אצלהם מדור דור. מה שאין כן אצל האומות, לא קיימו את ז' מצוות בני נוח, הרי שהשרשרת נפסקה ואין כאן יחוס כלל.
ליצחק ריח, דרוש לחג שבועות, עמ' קנ. המביא לבית הדפוס אליהו חזן. ירושלים שנת תשנ"ג (1993).
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שאי אפשר להתקיים לבני התורה בלא הבעלי בתים.
הבעלי בתים, שאין להם זמן ולא אפשרות ללמוד תורה, הרי הם דומים לנר, והעוסקים בתורה, שתורתם זוהי אומנותם, דומים לאור, וכשם שאי אפשר לנר בלי אור ואי אפשר לאור בלי נר. ...
שאם אין תלמידי חכמים שיורו להם את דרך ה' ואת חוקותיו ותורותיו וכל דיני המצוות, הרי מלבד שלא ידעו מה לעשות, אלא גם יחשבו שיודעים המצוות ופשוט שלא יעשוה כתיקונה. והם דומים לנר שאינו שווה כלום בלא התורה, כך הבעלי בתים בלא התלמידי חכמים.
וכן לבני התורה אי אפשר בלא הבעלי הבתים, שאם אין מי שיעסוק בפרנסה ויתמוך בעוסקים בתורה, לספק להם מחייתם ומחיית בני ביתם, הרי שלסוף יוצרכו ליבטל מלמוד התורה, והם נמשלו לשלהבת שאינה יכולה להתקיים בלא הנר, כך התלמידי חכמים לא יוכלו להתקיים בתורתם בלא הבעלי בתים.
ליצחק ריח, עמ' קל, המביא לבית הדפוס אליהו חזן. ירושלים שנת תשנ"ג (1993).