מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם וידאל קואינקה נולד לאמו לאביו חכם יהודה בשנת תק"ע (1810) בשאלוניקי. 
מילא כרסו בש"ס ופוסקים, וקנה לו שם בחכמת הקבלה ובמעשי חסידותו. לפרנסתו, הכין את משקה העראק.
בשנת תר"ז (1847) זכה ועלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. גם בירושלים חפץ להתפרנס ממעשה ידיו, אך למלאכתו לא היה ביקוש רב, והוא סבל מקושי גדול בפרנסת אשתו וששת ילדיו. אט אט נודע שמו לתהילה בחכמת הנסתר, ותלמידים רבים היו מתכנסים ללמוד מחכמתו. מתלמידיו המובהקים היו חכם אליהו פרדס שנשא לאישה את ביתו שרה-מרקאדה, וחכם ששון פרסיאדו לימים ראש ישיבת המקובלים 'בית אל'.
בשנת תרט"ז (1856) עלה לארץ הגביר רבי שלמה יחזקאל מבגדאד והקים את ישיבת 'חסד אל' בירושלים. כאשר נתוודע לחכם וידאל קואינקה ולעניותו, תמך בו בקביעות, ובנה לו בית כנסת ומקווה טהרה בסמוך לביתו. 
חכם וידאל קואינקה נפטר ביום י"ב אדר תרכ"ב (1862), ומסביבו ילדיו ותלמידיו הרבים.
חידושיו יצאו לאור לאחר מותו: 'דרכי חיים' - חידושים ודרושים על התורה ו'חק חיים' - חידושים בחכמת הנסתר.

מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שכל אדם נברא בצלם, וטוב לקבל פניו כראות א-לוהים.
'רבי לויטס איש יבנה אומר: מאוד מאוד הווי שפל רוח בפני כל האדם' - יש להבין מלת 'בפני כל האדם' שמלת 'בפני' היא מיותר, שהיה לו לומר עם כל האדם. אלא אפשר במה שראיתי הרב הישיש בחברון, והיה עניו עד מאוד, עד שאם היו רוצים לבקר אותו היה בורח בשביל שלא ינשקו ידיו. ואמרתי לו, שזהו כוונת התנא: 'מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל האדם' - כלומר שלא תברח ממנו, אדרבא הענווה תהיה בפניו, מפני שאדם נברא בצלם א-להים, וטוב לקבל פניו כראות פני א-להים. ומה דרך ארץ הוא לברוח ממנו, לעזוב אותו כעוזב אחד הריקים?!
דרכי חיים, עמ' רל"ח, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשע"א (2011)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שכל בעל תשובה, מציל את ישראל מאיזה גזירות כפי נשמתו.
אם אדם יחזור בתשובה שלמה מיד נגאלים שנאמר: 'ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב', מפני שכל עכבת הגואל הוא בשביל ניצוצות הקדושה שהם בתוך הקליפות, ואם כן כשזה חזר בתשובה ידע לברר הבירורים מביא הגואל. ואל תתמה לומר, וכי מיום שנחרב בית המקדש לא נמצא אדם אחד שחזר בתשובה כתקנה כדי שיבוא הגואל, שהשכינה עדיין בגלות?! אבל הדברים אינם כפשטם, אלא כל בעל תשובה מברר בירורים כפי בחינת נשמתו, ומציל את ישראל מאיזה גזירות רעות כפי בחינת נשמתו וכפי כח תשובתו, וזהו גואל ישראל מאותה צרה שלא תבוא. אבל גאולה שלמה צריך נשמה כוללת כנשמת משה רבנו עליו השלום שיהיה כל ישראל.
דרכי חיים, עמ' ו', הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשע"א (2011)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד לתת משלוח מנות בצנעא בבית כנסת קודם קריאת מגילה.
קודם קריאת המגילה צריך לקיים מצות משלוח מנות ע"י שיולך עימו איזה פרי ואיזה דבר מתוק לבית הכנסת, ואחר עמידה בשעת הספר תורה ליתן ביד מכרו בבית הכנסת לקיים מצות ומשלוח מנות קודם קריאת המגילה, וכן לקיים מצות ומתנות לאביונים יקיים אותה בבית הכנסת קודם קריאת מגילה. ...
ואני הכותב נוהג כן, שמה יש ליקח איזה דבר הראוי למנות, וליתן לחברו אוהבו בצנעה בבית הכנסת, וכן ליתן צדקה הראויה לשני עניים.
חוק חיים, עמ' קפ"ו-קפ"ז, ירושלים, תשע"ג (2013)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
משיב קושיית העני, שגם הוא רוצה שיהיה עשיר ויתכפר במה שנותן.
ידוע שהקדוש ברוך הוא ברא העולם בחסד שנאמר: 'אמרתי עולם חסד יבנה' - שעל ידי החסד מתקיים העולם. שהרי 'אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא' ואם כן כיוון שיש חסד בעולם, העני - אף על פי שחטא, עם אותו צער שיש לו לשאול הצדקה מן העשיר מתכפר עוונותיו. והעשיר - ע"י זכות של הצדקה מתכפר עוונותיו כמו שכתוב: 'וחטאך בצדקה פרוק'. לזה יש לו קושיה לעני למה הקדוש ברוך הוא עשה זה שיהיה הוא עני, ויתכפר במה שמתבייש ליקח הצדקה, גם הוא רוצה שיהיה עשיר, ויתכפר במה שנותן הצדקה. לזה הקושיה שיש לעני עם הקדוש ברוך הוא, מה עשה הקדוש ברוך הוא? - עשה עניין אחד שיהיה העשירות והעניות חוזר חלילה, שבגלגול זה יהיה ראובן עשיר ושמעון עני, ובגלגול אחר יהיה להיפך שמעון עשיר וראובן עני, ובזה ישלימו זה את זה. וזהו מה שכתוב: 'גלגל הוא שחוזר בעולם', ולפעמים יבוא זה העניין בדור אחד עצמו שמקצת ימיו עשיר ומקצת ימיו עני.
דרכי חיים, עמ' קס"ה, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשע"א (2011)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שאם נכנע ביום כפור לשאול מחילה מחברו, תכף נמחל לו.
ואפילו בעבירות שבין אדם לחברו, מועיל בקבלה לחזור בתשובה ולפייסו. שכן מצינו שזה שהולכים אחר יום הכפורים לנשק הידיים. הוא שאם לא נכנע האדם קודם יום כפור לשאול מחילה מחברו, ונכנע ביום כפור, וקבל עליו לילך ולשאול ממנו מחילה, תכף ומיד מוחל לו הקדוש ברוך הוא מיום כפור, אפילו שעדיין לא עשה מעשה לפייסו, וכמו שכתבו בעלי המוסר: שכל אדם מישראל, מצד שאנו אחים ורעים ומחויבים לקיים מצות ו'אהבת לרעך כמוך', מחויבים בכל לילה, למחול לכל מי שהכעיס והקניט אותו ובפרט בימי סליחה וכפרה, שהציווי הגדול הוא למחול כל אחד לחברו בלא שאלת שום מחילה.
דרכי חיים, עמ' רס"ה, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשע"א (2011)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שבח שושנה בין החוחים שלומד עם אחרים על שושנת העמקים.
הלומד עם חברים ותלמידים זוכה בכמה דברים: זוכה שמבין הדברים על בוריים, ומתוך כך יבוא לחדש חידושי תורה, וזוכה ללמד לאחרים איזה דברים, שהוא הבין אותם ומבין לאחרים, וכל שכן אם לומד עם תלמידים. נמצא שלזה יש לו ריווח מצד אחד שמבין הדברים על בוריים ומחדש חידושי תורה ומלמד לאחרים, ויש לו הפסד שלפעמים מדברים באמצע הלימוד, חס ושלום, או ידברו איזה דברים בטלים בהיסח הדעת, כיוון שיושב עם אחרים אינו יכול להינצל מאלו, ולפעמים יבוא לו קצת גאווה על חברו שהוא מבין וחברו אינו מבין כל כך, ולפעמים יתכעס עליו שאינו מקבל דבריו, ולפעמים יעשה לו קצת בזיון. אבל מי שלומד לבדו הוא ניצול מכל זה, אבל גם כן אינו יכול להרוויח כמו זה.
ואיזה משניהם הוא משובח יותר? - זה דומה לכלי שגדל בו חבצלת, שהחבצלת הוא עשב שיש בו ריח טוב בכולו אפילו בעץ שלו אבל אינו עושה פרח ודומה ממש לזה שלומד ביום ובלילה ואין בו רע כלל, אבל אינו עושה פרי שאינו מחדש בתורה ואינו לומד לאחרים. והאחר דומה לשושנה, שאף על פי שהיא מלאה קוצים, עושה פרח שהיא השושנה, שיש לה אותו הריח טוב, ועושים ממנה מיני מתיקה, ועולה על שולחן מלכים. וזה כוונת שלמה המלך: 'אני חבצלת השרון שושנת העמקים' - שהיא אותו שלומד בתורה יחידי, שדומה לחבצלת ולשושנה הגדלה בקרקע שאין לה ריח. אבל האחר דומה כ'שושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות' - שהוא אותו שלומד עם חברים ותלמידים.
דרכי חיים, עמ' פ"ה, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשע"א (2011)