מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם חיים משה אלישר נולד לאמו ולאביו החכם יעקב שאול אלישר בשנת תר"ה (1845) בירושלים.
ראשית תורתו למד מפי אביו, לימים, הראשון לציון החכם יעקב שאול אלישר, ומפי החכם יוסף בורלא, ראש אבות בתי הדין בירושלים. בשנת תרי"ט (1859), והוא בן 14, נשא לאישה את בתו של מי שבשנת תר"ם (1880) יבחר לראשון לציון החכם רפאל מאיר פאניז'ל, ונולדו להם תשעה ילדים.
חכם חיים משה אלישר מצא פרנסתו במסחר, ושלט במספר שפות. בשנת תרנ"ג (1893) עם מינוי אביו לראשון לציון, נתמנה כנציגו במועצת הפלך, בה ישבו ראשי הדתות, ובה כיהן עד מות אביו בשנת תרס"ו (1906). באותה שנה, הוציא לאור את תשובות אביו בספר 'שאל האי"ש ופני חמ"א'. בפעילותו הציבורית, היה ממקימי ומראשי בתי החולים 'שערי צדק' בשנת תרס"ב (1902) ו'משגב לדך', ועמד בראש רבני ירושלים שנים רבות. 
בשנת תרע"ח (1918), עם כיבוש הארץ ע"י הצבא הבריטי, התפטר מתפקידו הראשון לציון החכם מנחם דנון. 'הראשון לציון' כתפקיד 'החכם באשי' של ארץ ישראל הוא מינוי של השלטון העות'מאני בקושטא. בהעדרו של השלטון העות'מאני, נכנס למלא את תפקיד הראשון לציון חכם חיים משה אלישר. במקביל הוקם 'ועד הרבנים בירושלים', שאיחד את חכמי ירושלים עם רבניה האשכנזים, בנשיאות חכם חיים משה אלישר והרב יצחק ירוחם דיסקין. זמן קצר לאחר מכן, הוקם 'משרד הרבנות לעדת ישראל בירושלים', שהיווה את הבסיס להקמת הרבנות הראשית לישראל בשנת תרפ"א (1921). לתפקיד הראשון לציון נבחר החכם יעקב מאיר בכהונה שנייה, וחכם חיים משה אלישר התפנה, והוציא לאור, באותה שנה, את תשובותיו בספר 'משה האיש'.
חכם חיים משה אלישר נאסף לבית עולמו ביום ד' בשבט תרפ"ד (1924) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד אופנים להתיר נסיעה ביום טוב, כדי שילך לבית הכנסת.
נשאלתי מעיר תהילה כלכותה מאת ידיד נפשי, היקר והנעלה ... בעניין העגלה, ששמה 'מוטור קאר' ו'מוטור סייקל', אם אפשר לרכוב בהם להליכת מצוה כגון בית הכנסת בשבת ויום טוב, ואם יש חילוק בזה משבת ליום טוב על ידי ישראל או על ידי גוי? ...
מעתה לנידון שלנו: הקרון הזה, שהולך ע"י הבערת הקיטור בשבת אסור על ידי גוי כל שכן על ידי ישראל, אך ביום טוב - אם הוא באופן, שיכול לתת בנזין הרבה כדי שיוכל להיות דולק, משעה שיוצא ללכת לבית הכנסת עד שיחזור לביתו, לא יצטרך לכיבוי כי אם כשיחזור לביתו, יגמר הבנזין מאליו ויכבה מאליו - מותר לרכוב ולהדליק על ידי גוי. ואם אין מקום לתת כל כך הרבה בנזין , יקח הגוי עמו זכוכית בנזין כדי לתת בו בשעה שיוצא מבית הכנסת לחזור לביתו. ואם אין אופן לזה, יוכל לעשות הבערה וכיבוי ע"י גוי שיושב בצדו, שהוא מצווה אותו מערב יום טוב, שיעשה הכל בלתי אמירה, שעיקר האיסור הוא שבות, ואמירה לגוי שבות דשבות - מותר כנזכר לעיל.
ומה גם כי זה אינו כיבוי ממש זולת גרם הכיבוי, שמונע את הבנזין מלרדת ועל ידי זה גורם הכיבוי. וגם שהוא דבר מצווה ללכת לבית הכנסת כנזכר לעיל, ואין לנו לגזור גזרות חדשות מדעתנו.
ספר שו"ת משה האי"ש, השמטה לאורח חיים, דף קע"ח, דפוס הר"ר שמואל הלוי צוקערמאן, ירושלים, תרפ"א (1921).
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד ללכת להשתטח על קבר הנפטר ביום יאר צאיט.
ביום כ"ח לחודש תמוז משנת תער"ב, שהוא יום יאר צאיט עטרת ראשנו, הגאון, הצדיק, אבא, מארי, זכר צדיק וקדוש לברכה, הלכתי להשתטח על קברו כמנהגי בכל שנה, וחזרתי לביתי, ופתאום נפלה טיפה על חצי גופי ביד וברגל השמאלי, ונחלשתי מאוד עד כפשע ביני ובין המוות, ונפלתי למשכב כמה ימים, לולי ה' שהיה לי, וזכות אבותי הקדושים והטהורים הגן בעדי, שקמתי אך נשארתי מוכה וחלוש מאוד, שאין בי כח לצאת ולבוא.
ספר שו"ת משה האי"ש, פתיחה במילי דדרשה, עמ' 3, דפוס הר"ר שמואל הלוי צוקערמאן, ירושלים, תרפ"א (1921).
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שחייב להלוותו, אך אם אוכל עימך - פטור הוא מלשלם.
'אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, לא תהיה לו כנושה' - שידוע זה הוא חובה, ולזה אומר: 'אם כסף תלוה את עמי' - שאתה חייב להלוותו, אך 'את העני עמך' - אם הבאת את העני לאכול עמך בביתך אזי 'לא תהיה לו כנושה' - שפטור הוא מלשלם. וזה הוא כוונת הכתוב: 'תנו לה מפרי ידיה' ... ששלמה המלך, עליו השלום, משבח את האשת חיל בכל מעשיה, ובכלל שיבח אותה: 'כפה פרסה לעני וידיה שילחה לאביון' - דהיינו שמלבד כשבאים עניים בביתה, היתה נותנת להם צדקה מלא כפה, ואף גם זאת 'ידיה שילחה לאביון' - ששולחת לבית האביונים מזונות ופרנסה להחיות את נפשם.
ספר שו"ת משה האי"ש, דרוש א', דף קפד ע"א, דפוס הר"ר שמואל הלוי צוקערמאן, ירושלים, תרפ"א(1921).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד טובה כפולה, שדורש חידושיו ברבים, ומחלקם לכל דורש.
על ידי עסק התורה זוכה לכמה מעלות טובות: טרם כל - שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, ומצילו מן החטא ככתוב במסכת קידושין: 'בני בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו', וכמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: 'תורה מגן מגינה ומצל מצילה' ... עוד זאת לנו טובה כפולה, שעל ידי עסק התורה הוא זוכה לחדש חידושים ודורשם ברבים, וגם הוא משיב לכל שואלו דבר תשובה, ומעלה לפי ההלכה, וכותבם ומדפיסם ומחלקם לכל החכמים, אשר ילמדו בהם, ובוודאי שלאדם כזה נאמר: 'הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד'.
ספר שו"ת משה האי"ש, דרוש ה', דף ק"צ ע"א, דפוס הר"ר שמואל הלוי צוקערמאן, ירושלים, תרפ"א(1921).
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שיקבעה לדורות בבית הכנסת, בית המדרש וספר תורה.
מצינו במדרש אחרי שכתב וזה לשונו: 'אוהב כסף, לא ישבע כסף' - אוהב מצוות, לא ישבע מצוות, 'ומי אוהב בהמון, לא תבואה' - שכל מי שהומה אחר המצוות, ומצווה קבועה לדורות אין לו - מה הנאה יש לו?! - תדע שהוא כן, שהרי משה רבינו, עליו השלום, כמה מצוות עשה, וכמה מעשים טובים, ויש לו מצווה קבועה לדורות זה שאמר הכתוב: 'אז יבדל משה שלש ערים' עד כאן לשונו. ופירשו המפרשים בשם הרב יפ"ת, זיכרונו לברכה, שכתב: שמשה רבינו, עליו השלום, עשה מצוות הבדלה ערי מקלט קבועה לדורות, ואנו מה נעשה מצווה קבועה לדורות כי אם אחת משלוש אלה: לבנות בית הכנסת או בית מדרש לעולם או לכתוב ספר תורה כי ג' מצוות אלו הם קבועים לדורות.
ספר שו"ת משה האי"ש, דרוש ב', דף קפ"ו ע"ב, דפוס הר"ר שמואל הלוי צוקערמאן, ירושלים, תרפ"א(1921).
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שבח הצדקת שמלבד צדקותיה ייסדה ישיבה בהר ציון.
אשר מלבד מעשה הצדקה, אשר עשתה כל ימיה היא ומר בעלה, זיכרונו לברכה, בנו בית הכנסת בעיר ואם בישראל כלכתה, יגן עליה א-להים, לעילוי נשמת אביהם הזקן, היקר והנכבד סניור דוד יוסף עזרא, זיכרונו לברכה, ונקרא שמו בישראל 'מגן דוד', ואחר פטירת מר בעלה השר, הזכור לטוב, השתדלה ובנתה בית החולים גדול נאה ויאה, ברופא ורפואות, בעיר ואם בישראל כלכתה, יגן עליה א-להים, וכמה מיטות לעניים ואביונים, והיתה הולכת היא בעצמה להביא להם מנות ומגדנות, ולדבר עמהם, ולנחם על ליבם, עוד זאת אחר כל הצדקות והחסדים, וכמה מצוות ומעשים טובים, פזרונות שנתנה לאביונים ולתלמידי חכמים, לא יסופר ולא ישוער, ויסדה זה ארבעים שנה ישיבה בארץ, בעיר הקודש ירושלים, תבנה ותכונן, זה שמה 'מזל צומח', ישכון כבודה בהר ציון, והפרישה מממונה קרן קים לדורות עולם, לעשרה תלמידי חכמים, שילמדו בה בכל יום ויום.
ספר שו"ת משה האי"ש, דרוש א', דף קפד ע"א – ע"ב, דפוס הר"ר שמואל הלוי צוקערמאן, ירושלים, תרפ"א (1921)