מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יצחק חדאד, נולד לאמו ולאביו, בשנת ת"מ (1670), את תורתו למד מפי חכם אהרון פרץ, חכם אברהם כהן הראשון, חכם צמח הכהן, וחכם ניסים כאייט.
חכם יצחק חדאד נשא אישה ונולדו להם 3 בנים, חכם אברהם, חכם יעקב, וחכם שמעון.
חכם יצחק חדאד היה מראשוני הדיינים בג'רבה, והוא נודע כבעל ידע מופלג בתורה ובמפרשים.
בשנותיו האחרונות חכם יצחק חדאד סבל רבות ממחלות שונות.
חכם יצחק חדאד נפטר ביום י"ט אדר תקט"ו (1755).
חכם יצחק חדאד השאיר אחריו חידושים רבים. לאחר מותו השתדלו בניו, והוציאו את חידושיו לאור בספרים הבאים: 'קרני רא"ם' - על פירוש רש"י והרא"ם לתורה, 'זרע יצחק' - חידושים על התורה, 'תולדות יצחק' - חידושים על הש"ס. ספריו היו מבין הספרים הראשונים שנדפסו מרבני ג'רבה.

מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שיחלק התורה לכל בניו, ולא יחלק מי לתורה ומי למלאכה.
אל יאמר אדם כיוון שיש לי בנים מרובים, אחד או שניים מהם לתורה, והשאר למלאכה, אלא צריך אדם ללמד התורה לכל בניו, אפילו שיהיו לו מאה בנים, כמו שכתוב: 'ולמדתם אותם את בניכם', וכתוב: ' והודעתם לבניך ולבני בניך', בלשון רבים.
זרע יצחק, דף ק"ז, הוצאת נטע שעשועים, נתיבות, תשס"א (2001)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד ישראל כנייר החדש, העשוי מבלאים, ונעשה בריה חדשה.
'הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו: ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו' - ולפי עניות דעתי נראה לי לומר, שבא לרמוז לו: שגם שרואים ישראל בדלות ובשפלות הרבה, ובשלוש שלוש אשפתות, של עשר עשר משפלות, אל יחשוב בליבו חס וחלילה לומר אבדה תקוותינו, נגזרנו לנו, אלא עדיין יש להם תקומה אחר נפלם.
וזה רמז לו בנייר חלק, שידוע הוא שהנייר הזה הוא נעשה מבלאי בגדים, ומבלויי הסחבות, שאחר שנתבלו בגדים חמודות חוזרים ונעשים בריה חדשה, זך ונקי ממה שהיה מקודם, ולזה רבן גמליאל ז"ל, נטל נייר חלק לרמוז לו שכמו שהנייר הזה, מקודם היה דבר חשוב ונתבלה והושלך באשפתות, ועם כל זה חזר לברייתו, ובריאה חדשה יברא ה' טוב מתחילה.
זרע יצחק, דף י"ג, הוצאת נטע שעשועים ,נתיבות, תשס"א (2001)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
נותן טעם לאומרים למת: לך בשלום, שהולך בשלמות שיש בו.
וטעם שלהמת אומרים לו: 'לך בשלום' ולא לך לשלום, נראה לעניות דעתי משום שדרשו חכמינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'במתים חפשי' - כיוון שמת אדם נעשה חופשי מן המצוות, לכן אומרים לו 'בשלום' - רצה לומר: בשלמות שיש בו עכשיו ולא יותר, שאינו קונה עוד שלימות, מה שאין כן באדם חי, שבכל יום ויום הוא הולך וקונה שלימות
זרע יצחק, דף י"ז, הוצאת נטע שעשועים, נתיבות, תשס"א (2001)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד מה שלקח יעקב מאבני המקום, לרמוז שהעיקר האחדות.
'ויקח מאבני המקום - רבי יהודה אומר: שנים עשר אבנים נטל ... אם מתאחות זו לזו, יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים' - וקשה, שאדרבה היה לו לנסות בהיפך - ליקח אבן אחת ויאמר: אם מתחלקת היא לי"ב חלקים, הרי אני מעמיד י"ב שבטים, ואם לאו לאו.
ואפשר לומר שבא לרמוז שהעיקר האחדות. שאם הי"ב שבטים הם נעשים אחדים זה לזה, שיהיו לעם אחד, ולעבוד ה' אחד, אז הוי העמדתו העמדה. ואם לאו, אף על פי שיוליד י"ב בנים אינו כלום, שהרי ישמעאל הוליד שנים עשר נשיאים, וכולם הבל ותוהו המה, כיון שיש ביניהם פירוד, כל אחד לדת אחת, מה שאין כן בי"ב שבטים, שכולם כאיש אחד בלב אחד בעבודתו יתברך.
זרע יצחק, דף ט"ו, הוצאת נטע שעשועים, נתיבות, תשס"א (2001)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד מנהגו מקטנותו לרשום כל דבר חידוש כדי שיהיה זכור.
כאשר הייתי צעיר, ואני יושב ולומד עם כל התלמידים בבית הספר, גמרתי בדעתי שכל דבר שהיה נראה לי בו שום חידוש או פלפול, אני כותבו על הנייר כדי שיהיה לי לחוק וזיכרון. וכשהייתי לומד אצל רבי ומורי החכם רבי צמח כהן, איש צמח שמו, ומתחתיו יצמח תנצב"ה, כשהיה אומר לי איזה דבר חידוש, והיה מצווה לי ואומר: שתכתוב אותו על הלוח כדי שיהיה זכור ושמור על לוח לבך, ואמרתי לו שכך הוא מנהג שלי מזמן קטנותי, ואני כותב דבר חידוש שאני מבין מעצמי או שאני שומע מאחרים.
והיה מזהירני על עניין זה ואומר לי שתהיה נוהג מנהג זה בהווה, שזה העניין טוב הוא לאדם, ובכל שעה ושעה היה מזהירני על עניין זה, וכשהנהגתי עצמי במנהג הזה, נמצאו אצלי קונטרסים הרבה.
קרני רא"ם מתוך ההקדמה דף כ"ז, הוצאת נטע שעשועים, נתיבות, תשס"א (2001)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
למד השכר לנותן פרוטה אחת לעני, ובלבד שיתן בדרך השכלה.
'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ה' ישמרהו ויחיהו ... איסי אומר: זה שנותן פרוטה לעני'. –
נראה שדייק אומרו: 'ה' ישמרה ויחיהו' - ולמה פירש לו כל השכר בעולם הזה? - והרי שכר מצוות בזה העולם אין, והיה לו לומר סתם: 'אשרי משכיל אל דל' ודי, כמו שאמר :'אשרי אדם לא יחשוב לו ה' עוון', וכמו 'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים'.
לזה אמר: 'זה שנותן פרוטה לעני' - פרוטה דווקא, רצה לומר: שלא פירש זה השכר כי אם למי שנותן פרוטה אחת לעני, אבל נתן אותה בדרך השכלה, על דרך שאמרו: הייתה כיכר בעשרה פרוטות, ועני עומד בשוק ואין בידו אלא תשעה, ובא אחד ונתן לו פרוטה, ונתן ככר ואכלה ושבעה נפשו, עליו אומר לו הקב"ה: אף אתה בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופך לצאת, אני משיבה לך, לזה פירש לו כל השכר בעולם הזה, אבל הנותן מתנה מרובה, שכרו מונח בקרן זווית לעד.
זרע יצחק, דף נ"ה, הוצאת נטע שעשועים, נתיבות, תשס"א (2001)