מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם מסיעד מאהצ'אר נולד לאימו ולאביו כאלפני בשנת (1928) בג'רבה.
תורתו למד מפי רבו חכם מקיקץ שאול השלי בעירו ג'רבה. שקד יום יום על לימודו והתחנך בכל המידות הטובות והישרות. קיים את התורה מעוני ודלות. היה איש אשכולות, תורה ויראה קדושה וחסידות, עניו ומלא מצוות כרימון, איש תם יושב אוהלים. מחכמי ג'רבה, אשר שימש בכל מקצועות התורה. היה בקי בחכמת הדקדוק, בניקוד ובנגינה. היה שוחט ובודק, ומוהל מומחה. מנעוריו ועד יום פטירתו היה מלמד תורה בישראל. שנים רבות שימש כמלמד תינוקות בבית הכנסת 'רבי חזקיה' משעות הבוקר עד שעות הערב, ולאחר תפילת ערבית נשאר שם עם טובי תלמידיו להורות להם את דרך התלמוד. שימש כמשגיח על כלל לימודי התלמידים בבתי הספר בעיר ועסק בצורכי הציבור. היה פוסק בענייני טהרת המשפחה והעביר באופן קבוע שיעורי הלכה יומי בבית הכנסת 'מנחם חורי'. היה כמעיין המתגבר והשתדל בכל עת לכתוב פנאי על הגיליון את חידושי תורתו. 
חכם מסיעד מאהצ'אר נפטר לאחר ייסורים קשים בהיותו בן שלושים ואחת, ביום ה' באלול תשי"ט (1959). השאיר אחריו אלמנה, ושלושה ילדים: מקיקץ בן השמונה, ושתי אחיותיו בנות שש וארבע. 
ספריו יצאו לאור לאחר מותו בידי תלמידו חכם אשר חדד: 'מסעד לבית ה'' - חידושים יצא לאור בג'רבה בשנת תש"ך (1960); 'מוחה וחיים' - דרשות, יצא לאור בג'רבה בשנת תשכ"ב (1962), ושו"ת 'מים טהורים' יצא לאור בנתיבות בשנת תשמ"ד (1984). תלמידו חכם אפרים חדד הוציא לאור בירושלים בשנת תשל"ג (1973) לקט מחידושיו על התלמוד ומפרשיו בשם 'מסעדי גבר'.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד כי על ידי קריאת המוסר יהיה מוקד בקרבו תשוקת אהבתו.
'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה' - בא לרמוז מה שאמר הכתוב: 'החזק במוסר אל תרף', כי על ידי קריאת המוסר יהיה מוקד בקרבו, תשוקת אהבת הבורא ותורתו. וכן אמרו על מורנו הרב רבי שלמה לוריא, שהיה מכיר אחד לקרות לפניו בכל יום חלק מה מספרי המוסר, כי מאוד גדולה מעלת קריאת המוסר כנודע, שעל ידי זה בנקל יוכל לנצח את היצר הרע.
וזהו כוונת הכתוב: 'אש' - דברי המוסר שהם בחינת אש ליצר הרע, 'תמיד תוקד' - בקרבך, שעל ידי זה תהיה עולה על היצר הרע הנרמז במילת 'מזבח', על דרך שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה 'הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות', ששוחט בני אדם וממיתם, ה' יצילנו.
מסעד לבית ה', דף ל"ג ע"א, דפוס האוצר העברי "בועז חדאד", ג'רבה, תש"כ (1960).
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שתלויה בתפילה בכוונה, בשפה רפה, ובחיתוך האותיות.
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שהקדוש ברוך הוא נשבע שלא לגאול את ישראל, אלא עד שיתפללו סך מה תפילות. והקשו חכמינו זיכרונם לברכה: והרי משגלו ישראל עד עכשיו, קרוב לאלפיים שנה, ובכל יום מתפללים שלוש תפילות, מלבד יום טוב וראש חודש ושבת שמתפללים יותר, אם כן בטח וודאי שישראל התפללו סך גדול שישלים המניין. ותירוץ פשוט שהשבועה של הקדוש ברוך הוא אינה על סתם תפילה, יהיה מה שיהיה, אלא על התפילות אשר יהיו בכוונת הלב, על דרך מה שאמר התנא באבות: 'וכשאתה מתפלל וכו' אלא רחמים ותחנונים לפני המקום', ולכן צריך כל אחד ואחד מישראל לשים לב להתפלל בשפה רפה, ובחיתוך האותיות, ובהכנעה ובאמירה רכה כעבד לפני אדונו, כי הגאולה תלויה בתפילה כשתהיה מסודרת וכנזכר. וזהו כוונת הכתוב: 'ויגש אליו יהודה' - אין 'ויגש' אלא לשון תפילה, כמו שנאמר 'ויגש אברהם ויאמר' - כלומר כשיגש האיש היהודי להתפלל ויאמר 'בי אדוני' - שיתפלל בשפה רפה ומבקש רחמים מאתו יתברך כעבד לפני אדונו, אז יתקיים בנו: 'ויגש אליו יהודה' - רמז למשיח בן דוד, שהוא מיהודה, ודברי הכתוב מתפרשים בשני אופנים.
מסעד לבית ה', דף י"ד ע"א, דפוס האוצר העברי "בועז חדאד", ג'רבה, תש"כ (1960).
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שכבוד הצדיק, שיפקוד כל איש את עצמו ללכת בדרך טובים.
כשם שצריך לכבד את הצדיק בחייו, כן צריך לכבדו במותו, אחר פטירתו, ולעשות לו נחת רוח. וזה יהיה על ידי שלשה דברים: א - לעשות לו הספד כראוי, אשר בו יתארו את מעלתו הרמה ומידותיו ונתיבותיו בקודש. ב - להקים לו שם וזכר עולם שלא ישתכח שמו לעד, כגון להוציא ספריו לאורה וכיוצא. ג - לפקוד כל איש את עצמו, ולשוב מדרכו הרעה ללכת בדרך טובים, כי אין הצדיק מסתלק מן העולם אלא בעוון הדור. וכאשר נשוב בתשובה יהיה לו נחת רוח.
ועל ידי זה נרוויח שני דברים. א - שלא יהיה הצדיק מצטער על סילוקו שנסתלק ולא הועיל לבני דורו, ומתמרמר לפני הקדוש ברוך הוא על סילוקו בחינם. אך כאשר נשוב יהיה לו נחת רוח. ב - בזה, אנו נמלא את חסרונו, שאוחז במידותיו הטובים ודומה כאילו עודנו בעולם.
וזהו כוונת הכתוב: 'אלה תולדות נח' - רצונו לומר, אלה הדברים הנולדים לנו על ידי אותו שהיה נח, 'נח איש צדיק' - נח לשמים נח לבריות, 'צדיק תמים היה בדורותיו', ושוב נתבע לבית עולמו ו'את הא-להים התהלך נח'. ומה הם התולדות המתהווים על ידי פטירתו של צדיק? - ויהי כמשיב: 'ויולד נח שלושה בנים'. א - 'את שם' - לפרסם את שמו הטוב בעולם על ידי הדפסת והוצאת ספריו לאורה. ב - 'את חם' - שצריך לחמם ולעורר בהספדו, ולהזכיר תרומות מידותיו הנעלות ולצעוק מר על שריפת התורה. ג - 'ואת יפת' - ליפות אנו את מעשינו וללכת בדרך טובים, ועל ידי זה נמלא את חסרוננו, וכנזכר.
מסעד לבית ה', דף ג' ע"א, דפוס האוצר העברי "בועז חדאד", ג'רבה, תש"כ (1960).
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד ע"י האחדות, אין שום אומה יכולה לשלוט בישראל.
'וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, ותלית אתו על עץ' - איך יהיה 'באיש חטא' - לשון חסרון של 'משפט מות והומת'? - ויהי כמשיב: 'ותלית אותו על עץ' - רצונו לומר: זאת התלונה תשובתה תלויה במילת 'עץ' - רמז לערבנות ישראל והאחדות, כי על ידי האחדות אין שום אומה יכולה לשלוט בישראל, כי אז אנו דומים לעץ הקשה, ועל ידי שנאת חינם ופירוד לבבות ניתן יכולת לצד האחר לשלוט בנו, חס ושלום.
מנוחה וחיים, דף מ"ו ע"ב, דפוס האוצר העברי "בועז חדאד", ג'רבה, תשכ"ב (1962).
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד כמה גדול כוחה, שיצאו מעול שעבוד מצרים קודם הזמן.
מדרש, כשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. הובאו דבריו בכתבי הרב 'ילקוט הדרוש', זיכרונו לברכה. כדי להבין מה ראו ישראל באותה שעה לכרות ברית זה, אפשר לומר על פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה', כמו שכתוב 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'. ולכן כאשר יצאו מהגלות המר והקשה של שעבוד מצרים קודם הזמן, על ידי נתינת הצדקה, ידעו והבינו כמה גדול כוחה של צדקה, ולכן תכף ומיד כרתו ברית, לעשות חסד זה עם זה.
מסעד לבית ה', דף כ' ע"א, דפוס האוצר העברי "בועז חדאד", ג'רבה, תש"כ (1960).
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד רמז מניין נרות חנוכה לדברים המעוררים לתשובה.
נמצא שיש לו לאדם שלשה דברים המעוררים אותו לתשובה. אחת בכל יום, והיא המילה. השנית בכל שבוע, והיא השבת. השלישית בכל חודש, והוא ראש חודש. ואולי לזה תקנו שמונת ימי חנוכה ושמונה נרות. כי השמונה ימים כנגד שמונת ימי המילה. וסך כל הנרות המדליקים בכל לילה, סך הכל שישה ושלושים, כנגד שלושים ימי החודש ושלשה רגלים וראש השנה ויום הכיפורים ושמיני עצרת. ואחד נוסף למעלה כנגד השבת שמורה על יחודו יתברך. ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו. אמן כן יהי רצון.
מנוחה וחיים, דף י"ב ע"ב, דפוס האוצר העברי "בועז חדאד", ג'רבה, תשכ"ב (1962).