מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם דוד חדאד נולד לאביו חכם מעתוק, ולאמו מרת ברוריה בשנת תרל"ה (1874) בג'רבה שבתוניס.
בילדותו, לאחר מספר חזיונות שחזתה אמו, עלתה משפחתו לארץ ישראל, אך בשנת תר"מ (1880) נפטרה אמו בארץ הקודש, והמשפחה חזרה לג'רבה. באותה שנה נפטר גם אביו של חכם דוד חדאד, והוא עבר לגור אצל סבו וסבתו, חכם ניסים ביתאן.
ראשית תורתו של חכם דוד חדאד למד מפי סבו חכם ניסים ביתאן, ומפי חכם יוסף בראבי. לאחר פטירת סבתו, הוצרך חכם דוד חדאד, לעזוב את ג'רבה, והוא עבר להתגורר אצל אחיו בטריפולי, שם העמיק בתורה ולמד מפי חכם סיסי הכהן, כשהגביר החכם ניסים נחום דואג לכל מחסורו ומכלכלו בריווח.
בשנת תרנ"ה (1895), בהיותו בן 21, חכם דוד חדאד שב לג'רבה, ונשא לאישה את בתו של חכם משה עידאן. חכם דוד חדאד המשיך לעסוק בתורה, אך עקב דוחק הפרנסה, הוצרך לנדוד בין ערי אלג'יר מרוקו טריפולי ותוניס, ושם שימש תקופות מסוימות כדיין,  כמרביץ תורה וכמלמד תינוקות.
חכם דוד חדאד היה ידוע בחוכמתו ובקיאותו הרבה בכל התורה, הן הנגלה והן הנסתר, היה מלמד את העם, קטנים כגדולים, עניים כעשירים, היה ידוע בענוותנו הרבה, ולא הסכים לפרסם את חידושיו וחיבוריו בחייו.
חכם דוד חדאד נפטר ביום ח' באייר תש"ג (1943) ונטמן בג'רבה.
בניו הוציאו לאור את חידושיו בספרים הבאים: 'לדוד ולזרעו' - על התנ"ך, 'קרן דוד' - על הש"ס.

גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מפרש יקוו המים, שיקבצו כל לומדי התורה בארץ ישראל.
'ויאמר א-לוהים יקוו המים אל מקום אחד' - יש לפרש על שבח לימוד התורה בארץ ישראל יותר מחוצה לארץ, שעיקר השגת התורה הוא בארץ ישראל, ככתוב: 'כי מציון תצא תורה' ואמרו חז"ל: 'אוירא של ארץ ישראל מחכים ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל', וכיוצא בזה מאמרי חז"ל הרבה.
וזהו הרמז: 'ויאמר א-להים יקוו המים' - יקבצו כל לומדי התורה הנקראת מים 'מתחת השמים' בעולם הזה, 'אל מקום אחד' היא ארץ ישראל, שהיא מקומו של הקב"ה אחד ושמו אחד, ככתוב: 'כי בחר ה' בציון, אווה למושב לו'.
קרן לדוד ולזרעו, עמ' ל', ירושלים, תשנ"ז (1997)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
נותן רמז, לפני אותיות ה' - תטהרו, להיות באחוה, ובזה מתכפר
אמרו רבותינו ז"ל: אפילו שב האדם בתשובה על העבירות שבינו לבין המקום, אין תשובתו מתקבלת אלא אם כן שב גם כן מעבירות שבין אדם לחברו. וכמדומה לי שראיתי במפרשים טעם לזה משום שהתשובה שמועלת הוא מטעם בנים, שאב שמחל על כבודו, כבודו מחול, ואין אנו נקראים בנים אלא בזמן שאנו באחדות אחד באהבה ואחווה שלום ורעות. וזה שלא רצה לפייס את חברו בעבירות שבינו לבין חברו אין רצונו שיהיה באהבה ובשלום עם חברו, ואינו בכלל סוג בנים ולכן אין תשובתו מועלת.
וזהו רמז הכתוב: 'כי ביום הזה יכפר עליכם', אך בתנאי ש'לפני ה' תיטהרו'. 'לפני' אותיות הוי"ה הם אותיות דהט"ד שהם גימטרייה: כ"ב - כמספר: באחוה. לרמוז שדווקא כשתהיו באחווה ומרוצים זה לזה, שאז יש לכם דין בנים.
קרן לדוד ולזרעו, עמ' ק"ט, ירושלים, תשנ"ז (1997)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מפרש ללומד תורה, שיעשה חברים עמו, שמחבר הידע בתרועה.
'אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון.' - אפשר לפרש על פי מה שכתב התנא באבות: 'וקנה לך חבר' - שאל ילמד התורה לבדו אלא עם החברים, שאם טעה באיזה דבר אז יעוררוהו, ועל ידי זה ישיג מבוקשו מה שאין כן כשלומד לעצמו.
וזהו: 'אשרי העם יודעי תרועה' - מלשון אהבה ורעות, שיעשה חברים עמו, ומלת 'ה' - רוצה לומר: בלימוד תורת ה', ואז 'באור פניך יהלכון' - שיהיה הולך ואור וישיג מבוקשו בעזרת ה'.
קרן לדוד ולזרעו, עמ' ת"א, ירושלים, תשנ"ז (1997)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שהדחוק ונותן לעני, ה' קרוב לתפילתו, שהעני עמו.
'אם כסף, תלווה את עמי את העני עמך' - על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה: 'המלווה סלע לעני בשעת דוחקו, עליו הכתוב אומר: 'אז תקרא וה' יענה' - ופירשו חכמינו זיכרונם לברכה: 'בשעת דוחקו של המלווה'. וזה שכתוב: 'אם כסף' בטעם פסיק - שהכסף נפסק לך ואתה דחוק, ואף על פי כן תלווה את עמי. אז 'את העני עמך' - רצה לומר: מה שאת עני יהיה עמך, זאת אומרת שיהיה ה' קרוב לתפילתך שתקרא וה' יענה, וכמו שכתוב בעני: 'קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע'.
קרן לדוד ולזרעו, עמ' צ"א, ירושלים, תשנ"ז (1997)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד, להסתכל באותיות התורה באות שמו, בעת הגבהתה.
ראיתי לאחד קדוש שכתב: כשמגביהים הספר תורה, להראות לעם, יזהר האדם שיתקרב ויסתכל באותיות, עד שיוכל לקרוא אותם ויסתכל באות שמתחילה בשמו, למשל שמו אברהם, יסתכל בא', וכך על זה הדרך, ועל ידי זה יתדבק בו אור בנשמתו עד כאן.
ומכאן יש ללמוד שיחזור האדם שיהיה הוא קורא בתורה, ואז יזכה להתדבקות יותר, ולא כמו כמה האנשים שמתרחקים מזה, ובתנאי שיהיה נחת רוח לקהל בקריאתו אבל בכח לא יעשה את זה.
וכל שכן ואם יש אדם, שקורא שלא כהוגן, שירוץ הוא לקרוא, וכבר אמרו: 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש', ואפילו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שצריך אדם לסרב, לא נאמר בכגון זה ולא כל העיתים שוות.
קרן לדוד ולזרעו, עמ' ש"ה, ירושלים, תשנ"ז (1997)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד לא לשאת פנים לעשירים, ובזה ישמעו גם הפשוטים בעם.
'שמע נא את אשר ה' אומר: קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך' -
יש לפרש בדרך רמז, כשאדם מוכיח, אפילו לעשירי עם ואינו נושא להם פנים, אז גם שאר העם הפחותים יקחו קל וחומר וישמעו לדבריו, וזהו: 'קום ריב את ההרים' - הם העשירים, ואז על ידי זה: 'ותשמענה הגבעות' - הם הפשוטים בעם.
קרן לדוד ולזרעו, עמ' קס"א, ירושלים, תשנ"ז (1997)