מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יוסף סוסו הכהן נולד לאמו רחימה ולאביו חכם שאול הכהן בחג השבועות בשנת תרנ"א (1891) בעיר גאבס שבתוניס.  סבו היה חכם דוד הכהן, ראש ישיבה בגאבס ובעל מופתים. 
חכם יוסף סוסו הכהן למד בעיר גאבס מפי חכם חיים חורי שהיה לרבו המובהק, ומפי חכם פראג'י עלוש, ראש ישיבת 'בית דוד' וראש אב בית הדין בגאבס. 
בשנת תר"ע (1910) נשא לאישה את שאשונה, בתו של חכם ציון כהן, מחבר הספר 'יושיע ציון'.
בשנת תרפ"א (1921), לאחר פטירת החכם פראג'י עלוש, החל לכהן כראש הישיבה ואב בית דין.
בשנת תש"א (1941), בשל הצורך בטיפולים רפואיים עבור בנו, חכם יוסף סוסו הכהן עבר מגאבס לתוניס - עיר הבירה. שם נבחר לכהן כסגן הרב הראשי לתוניסיה, חכם מרדכי כמוס אמייס, וכראש הרכב בבית הדין הראשי.
בשנת תשי"ח (1958), והוא כבן שבעים, חכם יוסף סוסו הכהן עלה לארץ ישראל והתיישב בשיכון ד' בבאר שבע. חכם יוסף סוסו הכהן שימש כדיין בבית הדין של העדה החרדית הספרדית שבירושלים. בהעלותו לירושלים קבע מקום לימודו בישיבת 'פורת יוסף' ובישיבת 'ראשית חכמה'.
חכם יוסף סוסו הכהן נלקח לבית עולמו ביום י"ב באייר תש"מ (1980), ונטמן בחלקת הרבנים בבית העלמין בבאר שבע. על שמו הקים נינו, הרב יורם כהן, רב שכונת רמות בבאר שבע, את מוסדות 'אמרי יוסף', שכוללים רשת גני ילדים בעיר באר שבע, כולל לגמלאים וכולל אברכים ללימוד רבנות.
חכם יוסף סוסו הכהן חיבר ספרים רבים, ביניהם: 'חיים ביד' - שו"ת, 'קשות הנסך' - סוגיות ש"ס, 'כסא דפסחא' - הגדה של פסח, 'פרחי שושנה' - שו"ת, מאמרי חז"ל וחידושי תנ"ך, 'ויפתח יוסף' - חידושים על התורה ודינים. 

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד להוכיח לצדיק ומזה ישמע הרשע, ולא תהיה לו שנאה.
'האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי' - שאני מוכיח לצדיקים הנרמזים בתיבת 'שמיים' - שהם תמיד עוסקים רק בדברים השמימי, שהם ודאי יאזינו ויקשיבו דברי תוכחתי. מזה יוצא בעצמו: 'ותשמע הארץ' - הרשעים שעוסקים רק בדברים גשמיים ארציים, ישמעו אמרי פי ולא ישנאו אותי.
ואפשר שלזה דייק הכתוב 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא' - הכוונה שהמוכיח צריך לעשות תוכחתו באופן שלא יצא ממנו חטא, היינו: עוון של 'לא תשנא' - שלא תצא לו שנאה מהרשעים השומעים דברי תוכחתו. ועל ידי זה שתהיה התוכחה להרבה בני אדם, ובזה דבריו מתקבלים ולא תהיה לו שום שנאה, ובהיפך, אפילו הרשע יאהב אותך, ואתה תאהבהו - ובזה אתה מקיים עוד מצווה גדולה של 'ואהבת לרעך כמוך'.
פרחי שושנה, עמודים ל"ה- ל"ו. דפוס סלומון, ירושלים, תשל"ז (1977)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שיד הנותן תהא תחת יד המקבל כירך מכוסה תחת הבגד.
'שים נא ידך תחת ירכי' - דהיינו: ידך תמיד תהיה פתוחה לעניים, הנקראים בשם ירך, שהם דומים להירך - מה ירך הוא מכוסה תחת הבגדים - כן העני מהבושת פנים אשר לו, ומהצערים אשר הוא בהם, תמיד יהיה יושב לבדו נסתר. ואמר: 'תחת ירכי' - לרמוז לאמרם זיכרונם לברכה: מה טוב כשתהיה הנתינה בדרך הנראה בעיני הרואים כמו העני הוא שנותן ולא המקבל, דהיינו: יד העשיר נראית מתחת יד העני, ואז על ידי זה 'ועשית עמדי חסד'.
ויפתח יוסף, עמוד ע"ד. הוצאת המחבר, ירושלים- באר שבע, תשל"א (1971).
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מתיר לשתות מי הדקל מוחמץ מישמעאלים, שאין בו רעותא.
שאלה על מה שנוהגים הישמעאלים להוציא משקה מדקל של תמרים, על ידי שחותכין ענפי ראש הדקל, ועושין בה שביל, ותולין לה כלי לקבל כל מים היוצא ממנה, והמה מתוקים כדבש ונמכרים בשוק לשתייה במקום מים. ולפעמים עושין אותו חמוץ על ידי שמשימין מעט שאור בכלי הנתון בו מי דקלים האלו. והורגלו הישמעאלים להחמיצו בעוד הכלי תלוי בדקל, על ידי שנותנים שאור חמץ של קמח, ואז כל טיפה היורדת מהדקל עליו מחמיץ.
והנה מקרוב הקול נשמע להיות שאין מתחמץ להם בקל, ובפרט בחורף צריכין להוסיף מאוכל מבושל שלהם ממיני כוסכוס וכיוצא, ויש שנותנים עצם במוחו מבשר טריפה. ... ויש שאינם עושים שום דבר חיצוני ורק מניחים בכלי השאור כנהוג. ולכן כאן באו לשאול מה דינו של מי דקל זה? - אם יש לחוש לזה, כי טעם מי הדקל הוא כמלפנים, וכל המוכר אומר: שלו אין בו שום רעותא.
תשובה: ... מאחר שיש הרבה ישמעאלים שאינם עושים שום דבר מזה מלבד השאור של קמח, והחוש מוכיח שלא יש שום שינוי בטעם, תלינן כל אחד שבא ומוכר הוא מהאנשים האלו, ומותר.
שו"ת חיים ביד, יורה דעה סימן ל"ה, עמוד קס"ח. הוצאת המחבר, דפוס זהר, תל אביב. תשל"ו (1976)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד מי שאינו במצוות כיבוד אב ואם, יבוא לטעות בשאר מצוות.
יש לנו לדעת מה שייכות לשמירת שבת ושאר מצוות עם כיבוד אב ואם? עד שאמר 'כל זמן שמכבד את אביו ואת אמו אין חטא בא על ידו' - ונראה בהקשר הדברים, במה שמובא במסכת קידושין דף ל"א: 'בשעה שאמר הקב"ה 'אנוכי ה'' ו'לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני', אמרו אומות העולם – לכבוד עצמו הוא דורש. כיון שאמר 'כבד את אביך ואת אמך' חזרו והודו למאמרות הראשונות'.
על כן נמצא שלא האמינו במאמרו יתברך כי אם על ידי מצוות כיבוד אב ואם. אבל מי שאין מקיים מצוות כיבוד אב ואם, יבוא לטעות גם בשאר המצוות, ובכללם גם מצוות 'אנוכי ה'' ו'לא יהיה לך' כטעות אומות העולם. ואז בר מינן וחס וחלילה יבוא לחילול השבת וביטול תורה ומצוותיה.
ויפתח יוסף, עמוד ק'. הוצאת המחבר, ירושלים- באר שבע, תשל"א (1971).
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מתקן לשאת כפיים כמנהג הארץ ולא חיישינן ללעג הראשונים.
שאלה: אנחנו אנשי תונסאי, כל ימי היותנו בחוץ לארץ הכוהנים אינם עולים לדוכן, כי אם ביום השבת וביום טוב, ובהם גם אינם עולים כי אם במוסף ולא בשחרית. ועתה גם אחרי שזכינו לעליית הארץ, בבית הכנסת שלנו בבאר שבע עדיין במנהגינו עומדים, ואין שום אחד מערער על זה להיות כי רוב הקהל ככולם הם ממחוז תוניס.
אך אני בלכתי לירושלים מצאתי הכוהנים עולים לדוכן גם בחול בתפילת שחרית, ובשבת עולים בשחרית ובמוסף, ועתה באתי לידי ספק אם יכולין גם אנו בבית הכנסת שלנו לתקן ברכת כוהנים בימי החול כירושלים מכאן ולהלאה, להיות הכוהנים נושאים כפיהם בכל יום מימי החול, ולא חיישינן ללעג ראשונים, ובפרט כי שמעתי בבאר שבע עצמה יש בתי כנסת שהכוהנים עולים לדוכן בימי החול ...
תשובה: ... ובכן נראה לי לתקן גם אנחנו לעשות נשיאות כפיים בחול ובשבת שחרית ומוסף.
שו"ת חיים ביד, אורח חיים סימן י"ד, עמודים כ"ח- כ"ט. הוצאת המחבר, דפוס זהר, תל אביב. תשל"ו (1976)