חכם דוד הכהן

תרכ"ז - כ"ה חשון תרצ"ט      

1 9 3 8 - 1 8 6 6      

חכם דוד הכהן

מקצת שבחו

חכם דוד הכהן אל-מג'רבי נולד בג'רבה בשנת תרכ"ז (1866) לאביו אבאתו ולאמו מסעודה. אביו אבאתו עסק בעבודה קשה בשדה ולמרות קושי הפרנסה, לא חסך כל מאמץ כדי לחנך את בניו על ברכי התורה והיראה.
חכם דוד הכהן למד אצל חכם דוד הכהן גישא )בעל ה'שלום דוד' וה'שיר דוד'), והרבה מהנהגותיו קיבלם מממנו. חכם דוד הכהן כותב, שרבו היה קונה במרוכז, לתלמידיו הקטנים, חומשים עם פירוש רש"י, והיה שולחו - לגבות מהוריהם את מחיר הספרים, אך היה מצוהו, שלא לקחת מבני העניים, והיה משלם בעצמו. 
בשנת תרס"ד (1903), עם הקמת הקהילה היהודית בתיאטווין, התמנה כרב העיר, אותה שימש עד יום פטירתו. חכם דוד הכהן היה דיין, מלמד תינוקות, שוחט ובודק, חזן ודרשן. 
חכם דוד הכהן לא זכה להשאיר זרע אחריו. הוא אף נשא שתי נשים כדי להבנות מהן אך לא עלתה בידו. חכם דוד הכהן התנחם בהוצאה לאור של ספריו, וכך כתב: "אך זאת נחמתי בעוניי, אולי אבנה גם אנוכי על ידי מעט חידושי תורה שאספתי ...ואזכה להוציאם לאור על מזבח הדפוס, ויהיה לי חלק בזה עם מזכה את הרבים, וזה יהיה לי במקום בנים ובנות..."
חכם דוד הכהן זכה לראות חלק מחידושיו יוצאים לאור בחייו, וחלקם הודפסו לאחר פטירתו. ספריו כוללים תחומים שונים במקצועות התורה דרושים, חידושי אגדה, שירה ופיוט, חידושי הלכה ועוד. מבין חידושיו שהודפסו: 'ליקוטי בתר ליקוטי', 'נאות מדבר', 'חסדי דוד', 'כוס ישועות', ו'קול דודי'.
בכ"ה בחשון תרצ"ט (1938), נסתלק חכם דוד הכהן לבית עולמו, ועלתה נשמתו לשמי מרומים. הוא נקבר בתיאטווין. חכם דוד הכהן, אומנם לא זכה לצאצאים, אך יהודי העיר, קראו בשמו – דוד, את כל התינוקות, שנולדו בשנת פטירתו.

מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מדמה עם ישראל כאילן נטוע - אף שענפיו רבים, שורשו אחד.
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי וכו' -
מתחילה אמר 'כל ישראל' - הן צדיק הן רשע, 'יש להם חלק לעולם הבא', ואחר כך מביא ראיה מפירוש 'ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ', שמשמע - דווקא הצדיקים המה שירשו ארץ...
'כל ישראל' - בזמן שיהיו באחדות אחת, בכללות אחת, יזכו להיות - לכולם 'חלק לעולם הבא'. על ידי שבכללותם מקיימים כל התרי"ג מצוות, ועל ידי שיהיו כולם מוכיחים זה את זה ללכת בדרך הטובה.
וזהו שמסיים 'נצר מטעי' - רצה לומר: כמו האילן הנטוע, שאף על פי שיש לו למעלה ענפים הרבה - נפרדים זה מזה, מכל מקום מלמטה - הם שורש אחד. וכמו כן ישראל אפילו שהם נפרדים זה מזה, מכל מקום נחשבים לגוף אחד, ולשורש אחד, על ידי האחדות, ונעשים כולם צדיקים.
קול דודי ח' עמ' ב מהדורה ב' תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מפרש סמיכות פרשת שופטים למתנת ידו.
בזה יפורש סמיכות פרשת 'שופטים', שנזכר לפניו: כתוב - 'איש כמתנת ידו' שהיא הצדקה, וכתוב לפניו - 'ושמחת אתה וכו', והגר והיתום והאלמנה'. ועל ידי זה, תזכה לעשות – 'שופטים ושוטרים' בשערי ירושלים, בביאת הגואל במהרה בימנו אמן.
קול דודי ס"ג עמ' ב מהדורה ב' תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מבאר זכות הצדקה, המחיה עני, שהיא שקולה כנגד כל עבירות.
הנותן צדקה, אפילו עברה בידו, ונחתם גדר דינו עליו - להיאבד, וניתן רשות למלאך הממונה על הפורענות וכו' - אותו המלאך, שנברא מן הצדקה, אינו מניחו להיפרע ממנו, אלא רץ ובא בין מלאכי מרום, ומלאכי מרום מניחים לו לעבור ביניהם, ועוזרים לו ואומרים לו לפני הקב"ה - פלוני בן פלוני, שנגזר דינו להיאבד, זכות גדולה יש בידו.
והמלאך הממונה על הפורענות אומר - וכי רק עבירה אחת בידו, הלא אלף עבירות עשה. ואיך בזכות, אחד שבידו, ימחלו לו כל עוונותיו. והם אומרים - הזכות, זה שעשה, שקול כנגד כל העבירות - שנתן צדקה, והחייה לעני, והמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו.
קול דודי ס"ד עמ' ב מהדורה ב' תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מורה שאדם היושב ובטל ממלאכה, צריך לעסוק בתורה.
מהראוי שלא נאבד אפילו רגע אחד לבטלה, בלי עסק תורה, כי עיקר ביאת האדם לזה הוא, וכנזכר. אלא לפי שאי אפשר לו לחיות, בלא מחיה ומזון, כי 'אם אין קמח אין תורה', על כן ניתן לו רשות - לעסוק במלאכתו, שיוכל להחיות את נפשו ונפשות אנשי ביתו.
ובעת הפנאי יעסוק בתורה. ובפרט בשבתות וימים טובים, שהאדם יושב ובטל ממלאכה, צריך לעסוק בתורה ומצוות, ואין פוטר אותו.
חסדי דוד י"ז עמ' ב', דפוס כמייס עזיזי הכהן, ג'רבה, ת"ש (1940)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מבאר מנהגם להחמיר בבדיקת התולעים בחג הפסח
נזהרו לבדוק מן התולעים באורז ובירקות, בחג הקדוש הזה, יותר משאר ימות השנה - כי חג קדוש הוא לא-לוהינו, והנשמות יצאו לחירות, מטינופת עבודה זרה במצרים, ולכן הם נזהרים בו יותר ויותר.
ועוד נראה לתת טעם בזה כי ידוע מה שאמרו חז"ל - 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל', וכיוון שנטוע ומושרש בליבם, כי קרובה הגאולה, בימים האלה, ובזמן הזה.
על כן הם נזהרים הרבה בבדיקת התולעים, באלו הימים, והוא על פי מה שנאמר ...במדרש קהלת 'לעתיד לבוא יכריז הקב״ה - כל מי שלא אכל בשר חזיר וכו'
חסדי דוד יד', דפוס כמייס עזיזי הכהן, ג'רבה, ת"ש (1940)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מחייב האב על לימוד בניו, ומחייב מנהיגי העיר להעמיד מלמדים.
חובה גדולה על האבות למסור נפשם ומאודם - ללמד לבניהם תורה, כי היא היסוד והעמוד הימיני לדתנו, והיא חיינו ואורך ימינו ובזה ובבא.
וחייבים מנהיגי העיר להעמיד מלמדי תינוקות בכל עיר ובכל מקום. כשיעור המספיק לכל הילדים, הנמצאים שם, ולא יעמיסו על רב אחד שילמד תלמידים הרבה - שאינם כפי יכולתו. ומה טוב שלא ימסרו לכל רב אחד יותר מכ"ה תלמידים לכל המרבה.
קול דודי מה' עמ' ב מהדורה ב' תשנ"ד (1994)