חכם משה יחזקאל צאלח

תרנ"ו - י' טבת תשכ"ו      

1 9 6 6 - 1 8 9 6      

חכם משה יחזקאל צאלח

מקצת שבחו

חכם משה יחזקאל צאלח נולד לאמו תפאחה ולאביו יחזקאל צאלח, בבגדאד שבעיראק בשנת תרנ"ו (1896). אמו הייתה בתו של חכם מאיר חורש ואחייניתם של חכם אברהם הלל ושל חכם יחזקאל בן אהרן. אביו היה תלמיד חכם, והתפרנס מעבודתו כצורף כסף וזהב. 
חכם משה יחזקאל צאלח למד תורה אצל חכם יהודה משה פתייה ואצל חכם שמעון אגסי, ונסמך להוראה, בשנת תרע"ג (1913) בהיותו בן 17.
בשנת תרע"ה (1914), אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס לצבא העות'מאני ונלקח מבגדאד לבצרה. לאחר כיבוש בצרה ע"י הבריטים, השתקע חכם משה יחזקאל בבצרה. שם במסחר בדים. 
בשנת תר"פ (1920) חכם משה יחזקאל צאלח חזר לבגדאד והמשיך לעסוק במסחר, אך לא עלה בידו והוא פסק מעסקיו, והחל ללמד תורה בבית המדרש בית זליכה שבבגדאד. 
בשנת תר"פ (1920) נשא לאישה את בתו של חכם משה מזרחי, לאחר למעלה מעשרים שנה, מאחר ולא עלה בידם להוליד ילדים, נישא בשנית בשנת תש"א (1941) לנז'ימה ונולדו להם שבעה ילדים.
בשנת תש"ד (1944) חכם משה יחזקאל צאלח עבר לנהל את תלמוד תורה מנדאני שבבגדאד.
בשנת תשי"א (1951) עלה לארץ ישראל ושימש כרבה של מעברת נחלת יהודה. 
חכם משה יחזקאל צאלח נפטר ביום י' בטבת תשכ"ו (1966). 
חכם משה יחזקאל צאלח כתב חיבורים רבים, שנדפסו בשני כרכי הספר 'תורת משה', והם: 'פני משה', 'ויקהל משה' - תורה, 'בגדי ישע' - נביאים וכתובים, 'מוליך לימין משה' - תלמוד, 'ישמח משה' - אגדות חז"ל, 'ויסתר משה' - זוהר, 'ישיר משה' - שירים, 'ויגד משה' - הגדה של פסח, 'מילי דחסידותא' – על ספר חסידים.
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שבלא רשעתם, האומות וישראל יושבים יחדיו בארץ.
'לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגויים האלה ה' א-לוהיך מורישם מפניך, ולמען נקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב' -
שאלני חבר אחד: והלא גם בלא 'רשעת הגויים', צריך הדבר להתקיים - בעבור 'השבועה', ואם כן מה זה תלוי ב'רשעת הגויים'?
והשיבותי לו: שאם לא רשעת הגויים, לא היו מגורשים האומות ממנה, אלא היו יושבים ישראל והאומות יחדיו. לכן בעבור 'רשעת הגויים' נתגרשו האומות לגמרי, ובעבור השבועה ישבו בה ישראל.
ועוד, בתחילת השבועה כשאמר הקב"ה לאברהם לתת לו את ארץ כנען היו הם רשעים, ולכן אמר לו הקב"ה לתת לו את ארץ כנען, אבל אם היו צדיקים, לא היה נותן לו ארץ כנען אלא ארץ אחרת, או ישבו יחדיו, ואם כן הווי בעבור 'רשעת הגויים'.
תורת משה, כרך א', פני משה, פרשת עקב, עמ' קצ"ה, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ט (1989)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבלא רשעתם, האומות וישראל יושבים יחדיו בארץ.
'ואהבת לרעך כמוך אני ה' - למה הוצרך לומר 'אני ה'? - אלא שלא תאמר שהפירוש 'ואהבת לרעך כמוך' הוא 'מה ששנוא עליך לחברך אל תעשה', אבל איני חייב לכבדו יותר ממני, שאני איני מקפיד לכבודי, על זה אמר 'אני ה' - כלומר שחברך הוא בדמותי בצלם א-להים, ולכן חייב לכבדו יותר,
תורת משה, כרך א', ויקהל משה, פרשת קדושים, עמ' שמ"ה, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ט (1989)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמצווה של הראשון נטועה בעולם, והיא יסוד מוסד לבניין.
'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו' - צדיק אחד עשה בית מלון לאורחים או בית ביקור חולים או בית הכנסת, ולאחר זמן רב הוסיף אחריו צדיק אחר על אותו בית מלון ... והגדילהּ, והצמיחהּ, והוסיף נופך עליה, הנה גם מפרי של מצווה של זו השני, אוכל הצדיק הראשון ממנה.
מכיוון שהצדיק השני לא היה עושה אותו דבר, אם לא קדם לו הצדיק הראשון כבר, ומצווה של הראשון היא כדבר המעמיד, שאפילו באלף לא בטל, שהיא הגורמת למצווה שאחריה, שאם לא הייתה נטועה מצווה הראשונה בעולם, לא הייתה צומחת השנייה. ...
'מעלליהם' - לשון עוללים ויונקים, רוצה לומר: לא נצרך לומר - שפרי של מעשיהם יאכלו - שמצווה עושה פירות, אלא גם פרי מעלליהם, שהם פרי תולדות מעשיהם, שנולדה מצווה שניה מהראשונה, ולא עשה השנית בידיים, גם פרי הנולדות יאכלו, יען שמצווה ראשונה היא היתה יסוד מוסד לבניין.
תורת משה, כרך ב', בגדי ישע, דברי משה, ישעיה, עמ' י"ד, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ט (1989)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מורה, אף שאינו יודע ללמוד, מחויב ללומדה כפי השגת שכלו.
לימוד התורה אינו דומה לשאר המצוות שיש בהן זמן קבוע או מקום קבוע או תלויים בדבר מה, אלא שהעיסוק בתורה אינו תלוי בדבר או בזמן או במקום, ואפילו שאינו יודע כל כך ללמוד תורה, עם כל זה הוא מחויב ללומדה כפי השגת שכלו וכפי ידיעתו, שאם יודע מקרא יעסוק במקרא, אם יודע גמרא יעסוק בגמרא, אם יודע במשנה יעסוק במשנה. ואם עם הארץ הוא ואינו יודע כלום, חייב ללמוד או לפחות חייב לשמוע מפי תלמיד חכם ושומע הרי הוא כקורא.
תורת משה, כרך ב', בגדי ישע, ויכתוב משה, אסתר, עמ' מ"ד, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ט (1989)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' ארץ ישראל, יישובה, תלויה בצדקה
'ציון מדבר הָיָתָה ירושלים שממה' - אפילו שהייתה ציון חרבה ושממה ומדבר מבלי ישוב, עם כל זה 'ירושלים שממה': שממה בגימטריה שכינה, שהשכינה שם מצויה בירושלים בכותל המערבי.
תורת משה, כרך ב', בגדי ישע, דברי משה, ישעיה, עמ' י"ז, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ט (1989)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד כשיהיה חמס וגזל ועושק, אין זכות הצדיק מועילה.
'שוטטו בחוצות ירושלים ... ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט, מבקש אמונה ואסלח לה' - והלא ירמיה עצמו היה שם, והיה צריך שישראל יינצלו בזכותו, כי די בצדיק אחד ... ואם כן למה לא בטלה הגזרה בזכותו? ...
'אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט' - איש שר ומושל ועושה משפט ומבקש אמונה בין אדם לחברו.
... כי כשיהיה חמס וגזל ועושק וכיוצא מעבירות שבין אדם לחברו בתוך העיר, לא יועיל לזה זכות צדיק אחד, אף שהוא גדול כל כך, יען שלא יהיה ישוב העולם. ... אבל אם ימצא איש שהוא שופט צדק ועושה משפט בין אדם לחברו, אז יתיישב העולם על ידו, ועל זה נאמר 'מלך במשפט יעמיד ארץ'. מה שאין כן, אם יש צדיק גדול, אבל אין דבריו נשמעים, אז לא תועיל זכותו להם.
תורת משה, כרך ב', בגדי ישע, דברי משה, ירמיה, עמ' י"ז-י"ח, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ט (1989)