חכם יוסף פרץ

תרס"ו - כ"ח שבט תש"מ      

1 9 8 0 - 1 9 0 6      

חכם יוסף פרץ

מקצת שבחו

חכם יוסף פרץ נולד לאמו מסעודה ולאביו חכם יעקב פרץ, בעיר מרקש שבמרוקו בשנת תרס"ו (1906).
הוא למד בישיבות במרקש, ובשנת תרפ"ג (1923) נסמך לשחיטה על ידי אב בית הדין חכם יעקב טולדאנו. 
בשנת תרצ"ה (1935) חכם יוסף פרץ נשא לאישה את תמר בת החכם משה חרוש. 
חכם יוסף פרץ היה מעשירי עירו, ובבעלותו היתה חנות. אמנם נהג להניח אדם במקומו בחנותו, ולהרבות ככל הניתן בעיסוקו בתורה, והיה מתמיד בלימודו בישיבת מורו החכם מרדכי קורקוס. 
בשנת תשי"ג (1953) חכם יוסף פרץ עלה לארץ ישראל, יחד עם קבוצת עשירים ממרקש שהתארגנה יחדיו, התיישב בהרצליה, ועסק במסחר. 
בשנת תשי"ז (1957) מתה עליו אימו, והיא עודה במרוקו. 
באותה שנה הוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים דאז, חכם יצחק ניסים, והרב יצחק הלוי הרצוג. 
חכם יוסף פרץ נקרא לשרת כרב המושב גורן, בגבול הלבנון בו התגוררו עולים מצפון אפריקה. לאחר כשנה נתמנה לרב המושב מגדים שבחוף הכרמל, אף הוא מושב שהוקם על ידי עולים ממרוקו ואלג'יר. בתפקידו הרבה לעסוק בחינוך בני הנוער שביישוב. באחרית ימיו עבר להתגורר בירושלים.
חכם יוסף פרץ נלקח לבית עולמו ביום כ"ח בשבט בשנת תש"מ (1980), ומנוחת כבודו בהר הזיתים. 
חכם יוסף פרץ חיבר את הספר 'תהילתו בפי' - חידושים על התורה ומשא ומתן בהלכה. 
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש כשהדיינים 'שומרי משפט', הקב"ה 'עושה צדקה בכל עת'.
'אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת' - ונראה על פי מה שאמרו חז"ל על פסוק: 'ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ' - ודרשו חז"ל: ששופטיו צריכים להישפט, ולכן - 'ויהי רעב בארץ'.
ופירשו רז"ל, וכמדומה הם דברי מהר"ם אלשיך, עם מה שאמרו חז"ל: שהעולם מחלק היום לארבעה חלקים: שלוש שעות זן את העולם, שלוש דן את העולם, שלוש מלמד תינוקות, שלוש משתעשע עם הצדיקים. ולפיכך אם השופטים לא דנים את הדין לאמיתו, אז הקב"ה צריך להחזיר את הדין ולדון השופטים על זה, לכן לוקח מהשלוש שעות של פרנסה, ולכן 'ויהי רעב בארץ'.
ולפי הנ"ל יש לפרש הפסוק: 'אשרי שומרי משפט' - כלומר כשהדיינים 'שומרי משפט', אז הקב"ה 'עושה צדקה בכל עת', שאפילו שלוש שעות של דין, עושה אותן פרנסה.
תהילתו בפי, עמוד ל"ח. הוצאת מכון פי ישרים, ירושלים, תשס"ט (2009)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מפרש כשהדיינים 'שומרי משפט', הקב"ה 'עושה צדקה בכל עת'.
'והיה ביום השישי, והכינו את אשר יביאו, והיה משנה על אשר ילקטו יום יום' - נראה לעניות דעתי הנה הרב המוכיח למלמד צאן מרעיתו, צריך להתכונן במשך כל השבוע, וכל יום ילקט מדברי חז"ל הלכות ומוסר, כך שביום השבת יהיה מוכן לדרוש, ויכלכל דבריו במשפט, ויהיה תועלת לציבור.
וגם הוא יהיה שמח על שלא נכשל בתפקידו. וזהו פירוש הכתוב 'והיה' - אין והיה אלא שמחה. איך יהיה הרב בשמחה? כאשר 'והכינו את אשר יביאו', 'והיה משנה' - כלומר ישנן, את אשר ליקט ואסף, וזהו 'אשר ילקטו יום יום'. ודייק ומצא קל.
תהילתו בפי, עמודים י"ח- י"ט. הוצאת מכון פי ישרים, ירושלים, תשס"ט (2009)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שדווקא בפסח קוראים לעניים בפה, שישועה קרובה לבוא.
בהגדה של פסח, המגיד פתח ואמר 'כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח'. ויש לדקדק - למה דווקא בפסח קוראים לעניים ומזמינים אותם בפה מלא לבוא ולאכול, ולא בשאר מועדים?
ונראה שיש לפרש על פי מה שאמרו חז"ל: 'בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להיגאל'. ועוד אמרו: 'בזכות הצדקה יגאלו ישראל, כמו שנאמר: 'כה אמר ה' - שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא'. ועוד כתוב: 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'.
לכן אומרים במיוחד בפסח שבו תהיה הגאולה: 'כל דכפין ייתי ויכול', ובזכות הצדקה תבוא הגאולה. וזהו מה שמסיימים 'לשנה הבאה בארעא דישראל, בני חורין'.
תהילתו בפי, עמודים מ'- מ"א. הוצאת מכון פי ישרים, ירושלים, תשס"ט (2009)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שירושת הארץ בזה שרודפים הצדקה, ולא שיבואו לבקש.
'צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ' - וגם כן, שאלו המפרשים, איך אנחנו מצפים לשכר, והרי אמרו חז"ל שאין לבריאה אצל בוראה כלום. 'מי הקדימני ואשלם' - מי עשה מילה עד שלא נתתי לו בן?! מי נתן צדקה עד שלא נתתי לו ממון?!'
ותירצו: אם עושה אותה בזריזות ובשמחה, אזי נחשבת לו מצווה, ויצאה הטענה של מי הקדימני.
לכן מרומזת המילה 'תרדוף' - דהיינו אתה רודף אחריה בזריזות, ולא באו לבקש צדקה כי אם אתה רודף אחריה לעשותה, ומקבל שכר, וזהו 'למען תחיה וירשת את הארץ'.
תהילתו בפי, עמוד נ"ב. הוצאת מכון פי ישרים, ירושלים, תשס"ט (2009)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שיהיה נוח לבריות, ולא יהיה צדיק רק לעיני האנשים.
'אלה תולדות נח: נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. את הא-לוהים התהלך נח' - קשה: מהו 'נח נח'- שני פעמים? ועוד מהו 'התהלך', ולא די במה שאמר 'צדיק'?
ונראה לבאר: נח היה לבריות, וכתוב 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו' ...
ומה שהוסיף עוד 'נח' בסוף הפסוק, יש לפרש שהוא היה צדיק בין בביתו, בין בלכתו בדרך לעיני האנשים, שלא היה מהצבועים שלעיני אחרים נראים כצדיקים, אבל בסתר במקום אין רואים הם נהפכים לאחר. אבל נח תמיד היה כן לטובה, בכל מקום ובכל זמן.
תהילתו בפי, עמודים ב'-ג'. הוצאת מכון פי ישרים, ירושלים, תשס"ט (2009)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' בצער על אימו במותה, שחוקי המדינה מנעוה לעלות ארצה
אמי גדלתני, עליה היו כלנה, העמסה הרבה סבלה, ימי אלמנות של ארבעים שנה ...
איך אתנחם שנפשה משתוקקת לעלות ארצה, עשינו כל מאמצים ולא הועיל, חוקי המדינה נעלו דלתות בפניה. תתנחמי אמי, מחשבתך הטהורה לפועל נחשבת, נשמתך בתוככי ירושלים שרויה. תתנחמי בייסורים, שהם מרבים שכר, גם מדותייך הטובים והאמונה, ישלם ה' פעלך.
תהילתו בפי, עמוד קמ"ח. הוצאת מכון פי ישרים, ירושלים, תשס"ט (2009)