חכם שלמה דאנה

תר"י - כ"ט סיון תרע"ג      

1 9 1 3 - 1 8 5 0      

חכם שלמה דאנה

מקצת שבחו

חכם שלמה דאנה נולד לאמו ולאביו דוד בשנת תר"י (1850) בתוניס.
חכם שלמה דאנה למד את עיקר תורתו למד מפי חכם אברהם הכהן יצחקי וחכם משה ברבי.
הוא יסד בתוניס את ישיבת 'חברת התלמוד', שהעמידה תלמידים הרבה, וכך הרים את קרנה של התורה. חכם שלמה דאנה לא התפרנס מן הציבור, ואף כראש ישיבה, למחייתו עסק בצורפות. תלמידיו מעידים על מסירותו הרבה אליהם,  ועל עזרתו לתלמידים נזקקים כדי שיוכלו להמשיך וללמוד. חכם שלמה דאנה זכה להעמיד תלמידים רבים, ביניהם: חכם דוד כטורזה, חכם מאיר לומברוזו, חכם ישועה אלמליח, חכם שמואל טייב ועוד
חכם שלמה דאנה נפטר ביום כ"ט סיון תרע"ג (1913).
חכם שלמה דאנה חיבר את הספר 'שלמי תודה' על הש"ס, על השולחן ערוך, חידושי תורה ודרושים.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהשכינה שורה בזמן שהפירות מרובים ועין טובה בעולם.
'כל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו, גורם לשכינה שמסתלק מישראל' - ומלבד פשוטו של דבר, נראה לי בדרך דרש על פי מה שאמרו בשוחר טוב מזמור ע"ב על פסוק 'ישאו הרים שלום לעם': וכי הרים נושאים שלום? - אלא בזמן שהפירות מועטין מריבה באה, ובזמן שהפירות מרובין עין טובה בעולם ושלום בעולם, ועיין שם.
ועוד מובא בילקוט בסדר בחוקותי: 'אם בחוקתי תלכו'- אמר הקב"ה אני אומנותי לדון, נטלתם אומנותי, אני אבקש אומנות אחרת - 'ונתתי גשמיכם בעתם'.
ואם כן הדיין שאינו דן דין אמת, גורם להסתלקות הגשמים מן העולם, ועל ידי כך יהיו הפירות מועטין ומריבה באה לעולם, ואין השכינה שורה אלא באחדות, וזהו שגורם לשכינה שתסתלק מישראל.
שלמי תודה, עמ' מ"ב, הוצאת כטורזא וחברו, תוניס, תרע"ח (1918)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאמות הארון שבורות לרמוז לעניים שמהם תצא תורה.
'ועשו ארון, עצי שיטים: אמתיים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי, קומתו. וציפית אותו זהב טהור, מבית ומחוץ תצפנו'. - הוא הטעם שאמות הארון כולן שבורות לרמוז לעניים שמהם תצא תורה.
ולכן היו שלושה ארונות ואחד מהם של עץ. ולכאורה עץ מה מעשהו עם הזהב? - ולפי פירושנו הזה נוח, שרצה להורות לנו שעיקר התורה תצא מהעניים, ולכך העץ הוא העיקר והציפוי שלו זהב.
שלמי תודה, עמ' מ"ה א, הוצאת כטורזא וחברו, תוניס, תרע"ח (1918)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שעל ידי הגשמים יהיה שלום בישראל, וירושלים תיכונן.
והנה נראה לעניות דעתי ליתן טעם למה הגשמים אוספין הגלויות? - והוא על פי מה שאמרו: על ידי השלום, הקב"ה בונה ירושלים, והגשמים הם מביאים שלום לעולם, שעל ידי יהיו הפירות מרובין, וישאו הרים שלום לעם, וזה שנאמר: 'גדולים הגשמים שאוספין הגלויות' - שעל ידי הגשמים יהיה שלום בישראל, ועל ידי כך הקב"ה מנחם ציון ובונה ירושלים תיבונן ותיכונן, אמן כן יהי רצון.
שלמי תודה, עמ' ל"א, הוצאת כטורזא וחברו, תוניס, תרע"ח (1918)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש 'שומרי משפט' להמתין במשפט כדי שיעשו פשרה.
'אשרי שומרי משפט, עושה צדקה בכל עת' - אפשר לומר 'במשפט' - להוציא שלא יגזול ויתן צדקה, ועל פי זה אפשר לפרש הפסוק: 'באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט'.
אפשר גם יש לומר על פי מה שכתבו ז"ל: שכשיש דין למטה אין דין למעלה, וזהו: 'אשרי שומרי משפט' - רוצה לומר הדיינים ששומרים המשפט, שעל ידי כן הקב"ה עושה צדקה בכל עת.
או יש לפרש על פי מה שפרשו ז"ל: מצוה על הדיין לעשות פשרה וזהו: 'אשרי שומרי משפט' - רצה לומר: ימתין במשפט, מלשון 'ואביו שמר את הדבר', ומה הוא עושה? - עושה צדקה בכל עת, רצה לומר: פשרה, שהפשרה נקראת צדקה.
שלמי תודה, עמ' נ"א ב, הוצאת כטורזא וחברו, תוניס, תרע"ח (1918)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מורה ללבוש בגדי חמודות בפורים אל התעוררות השמחה.
כתב מור"ם סימן תרצ"ה: יש שנהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים, וכן נכון. וכתב הכלי מחזיק ברכה בקונטרוס האחרון בסימן תרפ"ז: והוא מנהג טוב, ומה גם לשמחת התורה שחזרו וקבלוה בימי אחשוורוש ברצון, וכן נהגו בעיר הקודש שלמים וכן רבים, וכן ראיתי בספרי המוסר שכתבו: שיאות לנו לעשות זכר לנס שנאמר: 'ותלבש אסתר' וגם במרדכי שנאמר: 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות' - ונראה שזה לכבוד האורות המתגלים בשמיים ממעל.
על כן כל ירא ה' יזרז ללבוש בגדים נאים ויפים לכבוד והדר, היום הקדוש הזה, שידוע כמה מעלות היום הקדוש הזה, שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, כל המועדים בטלים חוץ מפורים. ולכבוד קריאת המגילה שלא יקרא אותה בבגדים הצואים שעליו, אלא בבגדים של שבת ויום טוב לכבוד ולתפארת,
ולבד מן הדין בהתלבש האדם בבגדיו החמודות מתפעל יותר אל התעוררות השמחה, ונשמה טהורה וחדשה נתווסף בו, וכבר ידוע מה שאמר חז"ל כמה מהצורך והחיוב יש להכין לקראת אלוהיו בבגדים נאים, ולכן טוב לנהוג ללבוש בגדים נאים וחמודים לכבוד יום טוב הקדוש הזה.
שלמי תודה, עמ' ל ב'- ל"א, הוצאת כטורזא וחברו, תוניס, תרע"ח (1918)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהשבת נמסר לכל אחד ואחד, וכל אחד יעשה כפי מקומו.
'ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם' - ואפשר לפרש על פי מה שכתב הרדב"ז בחלק א' סימן ע"ו ... שנשאל בעניין השבת: כי יש חילוק גדול בין השוכנים במזרח לשוכנים במערב, שנמצא מה שהוא שבת לאלו הוא חול לאלו? - והשיב: דע כי השבת נמסרה לכל אחד מישראל, שנאמר 'כי אות היא ביני וביניכם'. ... ועיין שם.
וזהו שאמר הכתוב: 'לעשות את השבת לדורותם' - לפי דירתם יעשו את השבת ברית עולם, כלומר כמו שאות ברית הוא לכל אחד, כך השבת נמסר לכל אחד ואחד מישראל, וכל אחד יעשה כפי המקום שדר שם.
שלמי תודה, עמ' מ"ו א, הוצאת כטורזא וחברו, תוניס, תרע"ח (1918)