חכם יוסף אלפנדארי

- כ' אדר א' תרכ"ז      

1 8 6 7 - 0      

חכם יוסף אלפנדארי

מקצת שבחו

חכם יוסף אלפנדארי נולד לאמו ולאביו במאה ה-19, בקושטא כיום איסטנבול שבטורקיה. 
הוא למד מפי חכם יצחק הלוי, והחל משנת תרי"ב (1852) כיהן כאב בית דין בקושטא.
בשנת תרי"ז (1857) כיהן כאחד משני רבני העיר קושטא. ובפרט כרב שכונת קושקונג'וק בעיר, שם נשא דרשות בבתי הכנסת. הוא חתום על פסקים ואישורים לפסקי דין, והתכתב בהלכה עם חכם שלמה קמחי.
חכם יוסף אלפנדארי נפטר ביום כ' אדר א' תרכ"ז (1867), ונקבר בקושטא. חכם חיים פלאג'י וחכם רפאל ביטראן, ליוו אותו בדרכו האחרונה, וספדו לו.
ספריו נדפסו אחרי מותו. בספר 'פורת יוסף' קובצו תשובות הלכתיות, ובספר 'ויאמר יוסף' כונסו דרשות ותשובות שלא נכללו ב'פורת יוסף'.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד זכות הריקנים שבישראל, שמחזיקים בלימוד התינוקות.
מנהגן של ישראל תורה היא, שאפילו הריקנים שבישראל, מחזיקים בלימוד התינוקות של בית רבן, הן להחזיק ביד המלמדים והן בעניין ההלבשה, כדי שיהיה להם זכות תורה של התינוקות של בית רבן.
וזה אפשר דרך דרש מה שאמרו בסנהדרין דף צ"ד: 'כפלח הרימון רקתך - שאפילו הריקנין שבישראל, מלאים מצוות כרימון' עד כאן. - שיש לומר, שאם הם מלאים מצוות, על שום מה קורא אותם ריקנים?! וגם למה דמה אותם לרימון?
ואולם אפשר בהקדים מה שאמרו במדרש: 'אל גינת אגוז ירדתי' - זה העולם הזה, 'לראות באיבי הנחל' - אלו ישראל' וכו' 'הנצו הרימונים' - אלו תינוקות של בית רבן, שיושבים ועוסקים בתורה, שורות שורות כגרעיני רימונים' עד כאן.
וזאת אומרת, שעל-ידי שהריקנים מחזיקים בלימוד תורה של התינוקות של בית רבן, הנה זכות התינוקות של בית רבן תלויה בהם. וזהו אומרם: 'אפילו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרימון' – דהיינו: זכות התינוקות של בית רבן שדומין לרימון, וכנזכר לעיל.
ויאמר יוסף, דרוש ב' לשבת הגדול, דף י"ג עמ' ב', איזמיר, תרל"ז (1877)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד גדולה הצדקה הנעשית ע"י רבים, שזוכה ונוטל שכר כולם.
'אמר רבא משמו של רבי אלעזר: מהו שכתוב 'וילבש צדקה כשריון' - לומר לך: מה שריון זה - כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה - כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.
רבי חנינא אמר מכאן: 'וכבגד עידים כל צדקותנו' - מה בגד זה כל חוט וחוט מצטרפת לבגד גדול, אף כל פרוטה ופרוטה מצטרפין לחשבון גדול'. עד כאן.
שהצדקה הנעשית ע"י רבים ככנופיה - גדול שכרה, שכל אחד ואחד מהם, זוכה ונוטל שכר כנגד כולם. ואף אם מצד צדקתו לבד, לא היה ראוי ליטול שכר, מצד איזה עוון אשר חטא או שעשה להתייהר, חס ושלום, הנה בדין הוא שיטול שכרו, מצד כי זכות הרבים שאצלו, תלוי בו כי 'גדול המעשה יותר מן העושה', וגם 'כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו'.
ויאמר יוסף, דרוש ב' לשבת הגדול, דף י"ב עמ' ב', איזמיר, תרל"ז (1877)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מבאר 'טובים השנים', בהתחברם יחד, יתנוצצו האורות זה בזה.
'טובים השניים מן האחד' - וכתב הרב נזר הקודש בפירושו: שהעניין על פי הנודע שבכל מקום תכלית הזיווג לקבל הארה זה על זה, וכמו שנאמר במדרש קהלת: 'טובים השנים' - שהם יגעים בתורה, 'מן האחד' - שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו, 'כי אם יפול האחד, יקים השני את חברו' - כלומר שמקבלים שפע הארה זה מזה באור התורה. וכתבו חכמי האמת שכן הוא גם כן במידות העליונות, שבהתחברם יחד, יתנוצצו האורות זה בזה, ויקבלו הארה זה מזה.
ויאמר יוסף, דרוש א' לשבת הגדול, דף ב' עמ' ב', איזמיר, תרל"ז (1877)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד זכות השירה בהלל גדול על הניסים נמשך לדורות הבאים.
מחמת שאמרו שירה והודאה לפניו על הניסים מיציאתם ממצרים ובקריעת ים סוף, משם נמשך הרבה רווח והצלה לדורות הבאים וכנזכר לעיל. ומזה הטעם אפשר כי שבת שלפני הפסח קוראים אותו 'שבת הגדול' רמז ל'הלל הגדול' הנמשך להם ולדורות הבאים. ...
שע"י הנס שהיה באותה הלילה להוציאם מארץ מצרים, שלא נכנסו בחמישים שערי טומאה, משם נמשך שבגלויות אחרות יהיו זוכים לגאולה בעזרת ה', ולא יכנסו בחמישים שערי טומאה. והיינו שכיוון שזכו לקדושה, ולהיותם חלק א-לוה ממעל, הנה אף אם יתערבו בגויים, בקדושתם הם עומדים.
ויאמר יוסף, דרוש ג' לשבת הגדול, דף כ"א עמ' ב', איזמיר, תרל"ז (1877)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שחזקיהו אחז מעשה אבותיו לתת דעתו בלימוד התינוקות.
ונראה שחזקיהו המלך היה מהאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, הוא הוא מר זקנו, דוד מלך ישראל שנתן דעתו בלימוד התינוקות של בית רבן, וכמו שאמרו: 'יושב בשבת תחכמוני' - שהיה לומד לתלמידיו על גבי קרקע'. ואנו אומרים: במדרש רבה סדר אמור פרשה כ"ו: רבי יצחק ממלחיא בשם רבי לוי: מצינו תינוקות בימי דוד, שהיו יודעין את התורה לדרוש מ"ט פנים ומ"ט פנים. ...
ואפשר שמזה הטעם הוא מה שהחזיק חזקיהו המלך עליו השלום, ונתן דעתו על לימוד התינוקות של בית רבן, שהיה מספק שמן להדליק בבתי מדרשות שילמדו בהם התינוקות של בית רבן, ועשה והצליח, וכמו שנאמר: 'בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה' וכנזכר לעיל. ומה שנתן דעתו על זה הוא משום להיותו זוכה זכות לימוד התורה בטהרה של התינוקות של בית רבן, שאין עבירה מכבה אותה, והיינו משום שהיה מצטער לו בליבו על שלא עסק בפריה ורביה, משום שחזה ברוח הקודש שיצאו ממנו בנים לא טובים.
ויאמר יוסף, דרוש ב' לשבת הגדול, דף י"ג עמ' ב', איזמיר, תרל"ז (1877)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מביא המנהג בשבת כלה שעושים לפני חג השבועות
ידוע למורי ורבותי מנהגן של ישראל תורה, כי בכל שנה ושנה בשבת זו, שלפני חג השבועות, קובעים בו דרוש לרבים, לשמוע כלימודים דברי תורה הנחמדים, וקורין אותו שבת כלה, לידע ולהודיע החיבה גדולה של הקב"ה עם ישראל, שנתן לנו את התורה, והתנהג עמנו כמו חתן עם כלה ממש.
ויאמר יוסף, דרוש א' לשבת כלה, דף כ"ט עמ' ב', איזמיר, תרל"ז (1877)