חכם שלום עמאר

ט"ו כסלו תרכ"ג - כ"ב תשרי תרנ"ט      

1 8 9 8 - 1 8 6 2      

חכם שלום עמאר

מקצת שבחו

חכם שלום עמאר נולד לאמו מרת רבקה ולאביו חכם שמואל ביום ט"ו כסלו תרכ"ג (1862), במכנאס שבמרוקו.
תחילת לימודו מפי אביו חכם שמואל, אשר הכניסו בשבילי הפסק וההוראה, ופתח בפניו גם את שערי השירה הלשון והמליצה. תחילת לימודו בש"ס הייתה מפי חכם אברהם הלחמי.
חכם שלום עמאר נשא לאישה את מרת שמחה לבית אסדורי ונולדו להם שישה ילדים.
חכם שלום עמאר הצטרף לישיבה בעיר מכנאס, בה למדו גם חכם שלמה בירדוגו, חכם חיים מורגין, וחכם חיים בירדוגו. נפשו נקשרה בחכם שלמה בירדוגו, נרקמה ביניהם ידידות עמוקה, והם למדו יחדיו כל יום בחברותא.
בשנת תרמ"ט (1889) הודפס במכנאס ספרו של החכם רפאל בירדוגו, 'משפטים ישרים'. חכם שלום עמאר כתב הקדמה לספר זה, בזכותה נודע בכתיבתו המליצית והמיוחדת. ובהמשך גם כמשורר ומחבר פיוטים רבים.
בשנת תר"ן (1890) לאחר פטירת אביו, חכם שלום עמאר בתמנה לרב ולדיין בעירו. בשל דוחקם הרב של עניי העיר הוא ביקש להוסיף מס על הבשר (גאבילה) כדי לתמוך בעניי העיר. בשנת תרנ"ד (1894) הוא כינס אסיפה גדולה למען עניי העיר, ובזכותו נתקנה תקנה. זו.
חכם שלום עמאר נודע באהבתו הגדולה לארץ ישראל. הוא שלח מכתבים לברון רוטשילד, וביקש ממנו לעזור לתושבי העיר, הרוצים לעלות לארץ ישראל, לעבד את אדמתה.
בראשית שנת תרנ"ט (1898) חכם שלום עמאר חלם, שימיו ספורים. הוא ניסה לבטל את רוע הגזירה, פיזר את ממונו לצדקה, כינס משמרות ללימוד תורה ותהילים, וביקש לעלות לארץ ישראל.
חכם שלום עמאר נפטר ביום כ"ב תשרי תרנ"ט (1898), והוא בן 37 שנים בלבד, והובא למנוחות בעירו מכנאס.
שנים רבות לאחר פטירתו, קיבצו צאצאיו את דברי תורתו, יחד עם חידושי אביו וחידושי בנו. בספר 'דברי שלום ואמת'-  שו"ת דרושים וחידושים על התנ"ך.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' כותב על תשוקתם לעבוד את האדמה בארצנו נחלת אבותינו.
אחינו ושרנו, עטרה לראשינו, הנדיב המפורסם בכל קצווי הארץ בצדקותיו הנשגבים, השר והטפסר, הוא האדון בארון די רוטשילד, יחיה חיי עונג ונועם מתמיד, כן יהי רצון, אמן.
בארץ מרוקו, אשר נדבה רוחו אותו להשקיף על מצבנו ומעמדנו פה החומרי והמוסרי, ודרך סיפורו מנדבת אדוננו הברון שיחיה חיי עד, ופעולותיו הטובות הנשגבות לטובת האומה הישראלית ואושרה, הודיענו לנכון, אשר עיני אדונו הברון פקוחות לישוב ארצנו, ולקרב הרחוקים אחינו בני ישראל, אשר אין להם שכר טוב בעמלם בארצות פזוריהם, ללכת לעבוד את האדמה בארצנו ונחלת אבותינו, ולבוא על שכרם מנדבותיו הנשגבות, נוסף על חופש הדרך והאניות עדי הגיעם אל המנוחה ואל הנחלה.
ובכן נאלצנו לגלות אוזן אדוננו, השר שיחיה, משום אל תמנע טוב מבעליו, שיש בעירנו זאת, אנשים בריאי בשר, ואמיצי לב וכוח, ויש את נפשם לעבוד בחפץ כפיים ובידיים חרוצות, ורק זאת הם מבקשים, חפץ ורצון הברון, ה' ישמרהו ויצילהו, ועתירתו לבקשתם להגיע לתשוקתם הלזו נמרצה, וחפץ ה' בידו יצלח, ובכן תכון תפילתי מול הסיבה הראשונה, להתמיד שלוותו, תרב גדולתו יאריך ימים על משמרתו, כחפצו הרב, וכחפץ דורש שלומו וטובתו, בכל לב ונפש.
דברי שלום ואמת, בתוך תולדות המחבר, מכתב במחברת המכתבים בכתב יד, הוצאת חברת אהבת ירושלים, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד ענווה מניקוד האותיות כי נקודה קטנה, עושה ממנה כל.
'והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה' - ילמד אדם להיות עניו מהתורה, כי התורה אותיות נקודות טעמים - והכול הם צירופים. וצירופי האותיות - קודש, וצירופי הנקודות - יותר קודש, וכן האדם כל מה שיקטין עצמו יהיה קודש. ועוד כי נקודה קטנה, אדם עושה ממנה כל מה שירצה, אבל כשהוא המשך גדול, אין עושים ממנה כלום.
דברי שלום ואמת, עמ' ר"פ, הוצאת חברת אהבת ירושלים, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מזהיר בכבוד חברו, שזהו יתד שהכל תלוי בו.
'תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבנו, למדנו אורחות חיים, ונזכה בהם לחיי העולם הבא. אמר להם: היזהרו בכבוד חבריכם...' -
כנגד הנהגת בני המדינה והתלמידי חכמים, אמר: 'היזהרו בכבוד חבריכם' - שזהו יתד, שהכל תלוי בו - להשגיח תמיד על זולתו, ולהיות חס על כבודו, וכל מה שיוכל להזיק לחברו ירחיקנו ממנו -
אם להצילו מחרפת אדם ובזוי עם אשר יחרפהו, ואם להדריכו במעגלי צדק להציל נפשו מני שחת, ואם יוכיח לחברו, יהיה חס על כבודו, ולא ילבין פניו, וכאלו רבות הנכנסים בכלל כבוד חברו.
דברי שלום ואמת, עמ' רכ"ב- רכ"ג, הוצאת חברת אהבת ירושלים, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלא ירע לב העני הנותן לצדקה דבר מועט בשל דוחקו.
'נתון תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-לוהיך' - בליל תשיעי קודם כפור, ואני בחלומי, ואני מפרש הפסוק הנזכר וכן הוא הפירוש שפירשתי:
'נתון תתן' - בא הכפל להורות שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה, חייב ליתן צדקה. ...
'ולא ירע לבבך בתתך' - דבר מועט, 'כי בגלל הדבר הזה' - שניתן מתוך הדוחק, יברכך ה' - ותיתן מתוך הריווח. ואקץ והנה חלום, והוא כפתור ופרח.
ברי שלום ואמת, עמ' רפ"ד , הוצאת חברת אהבת ירושלים, ירושלים, תש"ס(2000)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' תופש מנהג אבותיו בשבת תשובה, ואינו כמזהיר אלא כמזכיר.
מורי ורבותי, לא נעלם ממעלתכם כי איני כדאי אפילו להזהיר את עצמי, כי עוונותיי עברו ראשי, רבו כמו רבו, וכל שכן להזהיר את אחרים ולהוכיחם, ואם בדורות חכמי הש"ס אמרו: תמהני אם יש בדור זה מי שיכול להוכיח?! - כי יאמרו לו קשוט עצמך ...
אך מכל מקום, שפתי לא אכלה, ואיני כמזהיר אלא כמזכיר, ומנהג אבותינו תפשתי, שהיו דורשים ברבים בשבת זו, מענייני התשובה לעורר לב הקהל לתשובה.
דברי שלום ואמת, עמ' רט"ו, הוצאת חברת אהבת ירושלים, ירושלים, תש"ס(2000)