חכם שאול קצין

תרכ"ד - כ"ו כסלו תרע"ז      

1 9 1 6 - 1 8 6 4      

חכם שאול קצין

מקצת שבחו

חכם שאול קצין נולד לאמו ולאביו חכם אברהם בשנת תרכ"ד (1864) בארם צובא (חאלב) - כיום סוריה.. 
הוא למד תורה אצל רבני ארם צובא והשתלם במקרא, בתלמוד, בהלכה ובקבלה.
בשנת תרמ"ב (1882) השיאו אביו לאלטון בת חכם מרדכי עטיה. הם חיו בעניות, וילדיהם מתו כשהם צעירים. 
סביב השנה תרנ"א (1891), בהיותו כבן עשרים ושבע, עלה חכם שאול קצין עם אשתו לארץ ישראל. הוא הגיע לחברון, גר בה שנים אחדות, ולמד עם חכם אליהו מני. 
בשנת תרנ"ה (1895) חכם שאול קצין עבר לגור בירושלים, מחוץ לחומות, בשכונת 'בית ישראל', הסמוכה לשכונת הבוכרים. בירושלים נולדו ילדיו. שלושה מהם שמשו גם הם ברבנות: חכם יעקב, חכם אברהם וחכם שלמה. חכם שאול קצין שימש כשליח ציבור בבית הכנסת 'רחובות הנהר', אותו ייסד חכם שאול דוויך, וחילק את יומו בין בתי כנסת בשכונת הבוכרים, בהם למד תורה ונשא דרשות. כמו כן נהג לשיר בחתונות כדי לשמח חתן וכלה. בנוסף למד בישיבת המקובלים 'בית אל' עם חכמים אחרים שעלו לירושלים מארם צובא באותן שנים.
בשנות מלחמת העולם הראשונה סבל הישוב היהודי בירושלים מעוני, חי במחסור והיה חשוף למחלות. התנאים הקשים השפיעו גם על חכם שאול קצין. הוא נחלש, חלה ולבסוף נפטר ביום כ"ו כסלו תרע"ז (1916). בשל העוני סיתתו והקימו את המצבה על קברו רק מספר שנים לאחר מותו.
חכם שאול קצין העלה על הכתב דרשות, תשובות הלכתיות, חידושים בתלמוד, פיוטים, סגולות ודינים. רוב חיבוריו נמצאים עדיין בכתב יד בשם 'כלילת שאול'. אוסף דינים שערך יצא לאור בכרך 'פרי צדיק'. חיבורים אחרים שלו מובאים בתוך הספרים 'ניצוצי אור', 'דברי שלמה' ו'קציני אר"ץי שחיברו בניו.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד התחלת הגאולה בקיבוץ ישראל שמתרבה אור השכינה.
'מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי' - שעל-ידי קיבוץ ישראל בעיר הקודש ירושלים, מתרבה אור השכינה השרויה שם, לפי שכל אחד מישראל, נמצא אתו עמו ניצוץ אחד מאור השכינה, ולפי מדרגת כל אחד ואחד, כן יהיה גודל וריבוי הניצוץ שלו. ומסיבת שכל דבר חושק לחזור להתדבק בשרשו בכח המושך, נמשכים אותם הניצוצות ונדבקים בעצמות אור השכינה השרויה בכותל מערבי.
אמור מעתה: לסיבה זו חביבים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבירושלים לפני המקום יותר מזולתם - לפי שבהם השראת שכינה נמצאת תמיד, שכל בו עשרה - שכינה שורה. ולהיותם כפלטין המלך עצמו, אין ספק שתתרבה בהם השראת שכינה ביתר שאת משאר בתי כנסיות ובתי מדרשות, שבכל מקום, ועל ידי כך נגדלת ומתרבה השכינה שבכותל מערבי, כי נמשכים אליה אותם ההארות הנחצבות מאור שפעה בבתי כנסיות ובתי מדרשות הקרובים וסמוכים אליה בירושלים עצמה, ונאחזים ונדבקים והיו לאחדים לאור גדול ועצום, ועל זה אנחנו מתפללים תמיד המחזיר שכינתו לציון.
הדור אתם ראו שבח ויקר קדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות, הנבנים פה 'עיר עז לנו' ירושתו, שעל ידם יורד אור שכינתו בשפע רב, ושורה בכותל מערבי, ואז נגדלת ומתרבה, הבחינה השרויה בו תמיד, וזהו התחלת הגאולה. ומי באחינו ירא ה' וחושבי שמו, ישתדל באונו והונו להעמיד קיום בית מדרש אחד בעיר הקדש, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, דהיינו שישתדל להמציא חיזוק לתלמידי חכמים שיושבים כאן, לקבוע תלמוד תורה ותפילה, וכמו שנאמר על דברי התנא באבות: והעמידו תלמידים הרבה' – שפירושו: לשון קיום, כנודע במדרש שמואל שם, וכן עיקר השראת השכינה בלימוד התורה הקדושה, ובפרט תורת האמת, שעושה נחת רוח להקדוש ברוך הוא ומייחד הדודים.
בתוך: חכם שלמה שאול קצין, דברי שלמה, לחינוך בית הכנסת ומעלת עסק התורה, דף ט"ו עמ' א', דפוס שם, יפו, תשט"ו (1955)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שלא הרגו השבטים את יוסף בזכות תפילה שתיקנו אבות.
'מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו - מכאן שהתפללו השבטים שחרית מנחה ערבית'. - ולכאורה מנין יצא זה מן המקרא? אבל אפשר לפרש כי בצ"ע ראשי תיבות: בוקר צהרים ערב, וזה שאמרו: 'מה בצע כי נהרוג' - כי ההורג אינו יכול להתפלל. וזה שאמר המדרש: 'מכאן שהיו מתפללים'.
או נאמר באלו ואלו: כי ידוע ששלושה תפילות האבות תיקנו אותם - אברהם תיקן שחרית, יצחק תיקן מנחה, ויעקב - ערבית, ומלת 'בצע - אותיות שניים של האבות: כי אברהם אות שני - בי"ת, יצחק אחר היו"ד - צד"י, ויעקב אות שנית - עי"ן, וזהו רמוז במילת: בצ"ע. זהו שאמר: 'מה בצע כי נהרוג' - והתפילות שתיקנו האבות, שהם רמוזים במילת בצ"ע - לא נקיים?! - כי ההורג אינו יכול להתפלל. וזה שאמר המדרש: 'מכאן שהתפללו השבטים' - רצה לומר: שהיו מתפללים.
פרי צדיק, עמ' מ"ד, דפוס האומן, ירושלים, תרצ"ח (1938)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מעורר אנשי הלבב בעת תקיעת השופר לשבור חומת הברזל.
לכן אנשי לבב, שמעו ותחי נפשכם - להתעורר בעת תקיעת שופר בבכייה ובתשובה ובעזיבת חטא בחרטה ובווידוי כמו שכתב האר"י, זיכרונו לברכה, שבעת התקיעות יתוודה כל אדם בלחש, ויכווין לתקן את שורשה במקום עליון ביחודא שלים על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ואזי אנו מובטחים לשבור חומת הברזל, ויופיע אור כבוד ה' עלינו, ואז נצעק לפני אבינו שבשמים, ויכמרו רחמיו עלינו, ויגאלנו מבור שאון מטיט היוון, וישם רגלינו כאיילות, ועל במותינו יעמידנו, ונחסה תחת כנפיו סלה בעיר הקודש ובמקדש, ויתגדל ויתקדש שמיה במהרה בימינו אמן, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
בתוך: חכם שלמה שאול קצין, ניצוצי אור, דברי כיבושין, עמ' קנ"א-קנ"ב, חמו"ל, בני ברק, תשכ"ז (1967)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד גודל התיקון לעטר לימודו בלימוד תורת האמת.
הביטו וראו מה שכתב בתיקונים, תיקון מ"ג, וזו לשונו: 'מי שגורם שתסתלק קבלה והחוכמה מהתורה, וגורם שלא ישתדלו בהן וכו' - ווי לו, טוב לו שלא נברא בעולם, ולא ילמד התורה ההיא.
ופירש הרב 'כסא מלך' (חכם שלום בן משה בוזגלו) וזו לשונו: שאם היה עם הארץ - יותר טוב לו, כי אינו פוגם אם אינו לומד קבלה, כי אין לטייל בפרד"ס עד שימלא כריסו בשר ויין. אבל מי שלמד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, עונשו גדול אם לא ילמד קבלה, וטוב לו שלא ילמד אותה, שמחזיר העולם לסוד שבירת הכלים, שמגביר הקליפות, כשהנהר והגן יבשה, שמונע הטיפה רזי התורה מהם, וגורם העניות ואורך הגלות וכו'. ובפירוש אמר אליהו לרבי שמעון שבזה ספר הזוהר הקדוש יפדו מהגלות כך יתגלה בדור האחרון, ומגודל העונש האמור כאן, הרחמן יצילנו, ווי לו, טוב לו שלא נברא וכו'.
ממנו ייוודע גודל החיוב, וגודל השכר למי שלומד בתורת האמת, כמה תיקון גדול יעשה למעלה, בשעה אחת, מה שלא יעשה בלימוד הפשט שנה תמימה, ולימוד כל השנה אינו מספיק אם אינו מעטרו, לפחות יום אחד בלימוד הקבלה, כי שקול הוא כנגד כולם. ואפילו יום אחד לשנה - תורתו עושה פירות למעלה, וכל שכן אם קובע עת לה' שעה אחת בכל לילה אז מובטח לו שהוא בן העולם הבא, מבני ההיכל של המלך, ויהיה מרואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות של השמיים.
בתוך: חכם שלמה שאול קצין, דברי שלמה, לחינוך בית הכנסת ומעלת עסק התורה, דף ט"ו עמ' ב', דפוס שם, יפו, תשט"ו (1955)