חכם יעקב בירדוגו

תקמ"ו - כ"ט אב תר"א      

1 8 4 3 - 1 7 8 6      

חכם יעקב בירדוגו

מקצת שבחו

חכם יעקב בירדוגו נולד לאמו ולאביו חכם יקותיאל בשנת תקמ"ו (1786) במקנס שבמרוקו.  
חכם יעקב בירדוגו כונה 'אלחכם'. הוא שימש כראש אבות בתי הדין במקנס, ועמד בראש ישיבה בעיר. 
חכם יעקב בירדוגו נפטר ביום כ"ט אב תר"א (1843) ונקבר במקנס.
חכם יעקב בירדוגו כתב את החיבורים 'תועפות רא"ם' - פירוש על חיבורו של רבי אליהו מזרחי; 'שבות יעקב' - דרושים; 'קדושת שבת' - פירוש למסכת שבת; 'גלי עמיקתא' - פירוש לספר 'מים עמוקים'; 'קול יעקב' - שירים; ו'שופריה דיעקב' - אוסף שאלות ותשובות
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' פוסק לקיים דברי העשיר, ולחייבו לזון העני, שדבר פעוט הוא לו.
ראובן עשיר, החזיק ביד תלמיד-חכם אחד, ונתן לו את בתו לאשה, ופסק לו נדוניה גדולה. וביום שקודם כניסה לחופה, הזמין קרואיו, בית דין, ותלמידי חכמים, ושמאים, ושמו הנדוניה. ואחרי שומת הנדוניה פסק עוד עם אבי החתן בפני כל הקרואים לזון את החתן ואת הכלה ולפרנסם ולתת להם מדור שלוש שנים. ונישומו המזונות והכסות והמדור גם כן בפנקס הנדוניה. ושם נאמר שכך היו הדברים: שאם לא רצה החתן להיות אצל חמיו, שיפרע לו דמים בשומה ששמו ויזון ויתפרנס מעצמו. ואחר כך נטלו קניין מהחתן, וזקפו עליו כל הנדוניה ודמי המזונות והכסות והמדור בכתובה, ונכנסו לחופה וישב החתן אצל חמיו זה כשנה וחצי. וחמיו היה מאכיל ומשקה ומלביש כמו שהתנו. ועכשיו רוצה לחזור מלזון ולפרנס, באומרו מאחר שלא נתחייב לחתן בקניין יכול לחזור בו. ...
נראה פשוט לחייב הנותן הזה לקיים דבריו מדין נדר, שהרי כל עצמו בתנאי זה לא היה אלא להחזיק ביד התלמיד חכם חתנו, שאין לו משלו כלום, והוא רצה להחזיק בידו להיות מאוכלי המן, יושב על התורה ועל העבודה. וכיוון שכן נדר גדול נדר לא-להי ישראל. ...
שפסק לחתנו ולבתו, שעניים הם, בשעת הזיווג, ובפרט שחתנו הוא תלמיד חכם יושב בין ברכי התורה, וכדי להחזיק בידו, פסק לזונם ולפרנסם, והמזונות והפרנסה לגביו, שהוא עשיר גדול, דבר פעוט הוא לו, ובמתנה מועטת אפילו לעשיר קנה.
חכם יעקב בירדוגו, שופריה דיעקב, אבהעזר, סימן יד, עמ' טו-כב, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד החרם על מוכר יין לגוי מפחד המלך וגזירתו.
בחורף אשתקד יצא דבר מלכות, שכל הנותן מים שרופים (=עראק) או יין לגוי, שיתחייב ראשו למלך, וכל ממונו יהיה למלכות, ושגם ראשי העם, בר מינן, יהיו חייבים עמו. והיה בדבר פרסום גדול, שהיה פחד ורעדה לבית דין צדק, וליחידי הקהל, ישמרם צורנו מזה. ונקבצו כל הבית דין בכנופיה גדולה, ונידו והחרימו בחרמות ונידויים, שאין להם שיעור לכל מי שימכרו מים שרופים או יין לשום גוי או אפילו לשום יהודי החשוד למכור לגוי. וסבבו בשוק בבתים ובחצרות, והכרוז קרא בחיל, בתרועה וקול שופר על כל זה, ושמעו כל העם וקבלו, ולא היה אדם שפרץ גדר, כי הושיבו יחידי הקהל שומרים מכל עבר לשמור על זה מפחד המלך וגזירתו הקשה שגזר על זה.
חכם יעקב בירדוגו, שופריה דיעקב, אבן העזר, סימן מה, עמ' פא, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' פוסק שהאם פודה את בנה, אם אין אביו בעיר.
בכור, שאין אביו בעיר ואמו רוצה לפדותו, יכולה היא לפדותו, על ידה או על ידי אחר, שיעשה שליח במקום האב. וכמו שכתבו הש"ך והט"ז ביורה דעה סימן ש"ה בשם כמה רבנים, ושלא כמורנו משה איסרליש שם. וכן עשינו מעשה. ואני עבד ה', ברכתי במקום אבי הבן, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לפדות את הבכור. וכמו שכתב מרן שם בפודה את עצמו.
חכם יעקב בירדוגו, שופריה דיעקב, יורה דעה, סימן ט, דף ה עמ' ב, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תר"ע (1910) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' פוסק שהלומד ועובד למחייתו, מוחזק תלמיד חכם ופטור מהמס.
אם הם מוחזקים לתלמידי חכמים, ויודעים לישא וליתן בגמרא ובפוסקים, אף על פי שאינם תלמידי חכמים רשומים כמו של שאר כרכים גדולים המפורסמים, ודעתם תמיד על תלמודם שעוסקים בתורה עד חצות, ומחצות ואילך מתעסקים במשא ומתן, למצוא טרף לביתם, אפילו יותר מכדי חייהם רק שאינם מתעסקים הרבה כשאר הסוחרים כדי להתעשר, וביום השוק דווקא שהוא זמן מחייתם לכל השבוע הוא שבטלים, שזהו בכלל 'כדי חייו' מעין מה שאמר רבא לתלמידיו: 'בבקשה מכם, בימי ניסן ובימי תשרי, אל תראו לפני, כך שלא תוטרדו במזונותיכם כל השנה'. ולעתות הפנאי שאין להם עסק, חוזרים על תלמודם, ואינם יושבים בישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ להוציא הזמן לבטלה, הרי אלו תלמידי חכמים ופטורים מכל מיני מיסים וארנוניות אפילו הקצובים על כל איש ואיש וחייבים הציבור לפרוע בעדם, ואם לא ירצו לפרוע בעדם, יכולים לנדותם ונידויים נידוי עד שיפרעו.
ומה שאומרים הציבור לקבוע להם פרס יפה, משיבים התלמידי חכמים שאין רצונם ליהנות כי אם מיגיעת כפיהם, ומשנה שלימה שנינו: 'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון'. ...
ולכן אין לציבור כי אם לשמוע דברי חכמים שישימו עיניהם על התלמידי חכמים שביניהם להחזיק את ידם ולפוטרם מכל מיני מיסים, למען יחזיקו בתורת ה', רק שישגיחו עליהם להיותם תורתם קבע ומלאכתם עראי, לעסוק כמנהגם מקצת היום בתורה ומקצתו במלאכה ובמשא ומתן, ובכל עת שיפנו מעסקיהם יהיו חוזרים ללימודם כנזכר. ועליהם יאמר עץ חיים היא למחזיקים בה.
חכם יעקב בירדוגו, שופריה דיעקב, חושן משפט, סימן קטז, עמ' רלא, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהכופה חברו לדון בערכאות, גלוי הוא שרוצה להזיקו.
בכופה את חברו על-ידי גויים לדון בערכאות של גויים, גלוי הוא שרוצה להזיק חברו, ולגרום לו תפיסה ולהוציא ממנו ממון שלא כדין, שבדיניהם אין לו מנוס מבעלי חובו, אלא בשיתן משכון או יעמיד ערב, ואם לא - יאסר בבית המשמר עד שיפרע או עד שיתיר פיסת יד לעדי שקר מהם, שיעידו שיודעים בו שהוא אבוד, ואין לו מעצמו כלום, מה שאי אפשר להשיג בכגון נדון זה, שהוא גר בארץ, ואין לו מכיר לעזור שישתדל עליו בכאן, וגם שידוע לעין כל שהוא תגר נושא ונותן לאלפים ורבבות, אלא שעני היה באותה שעה. והרי זה יושב במשמר בארץ לא לו, ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, ואין דורש ואין מבקש, ונשכח כמת מלב עד יהיה נספה בלא משפט, ואף בעודו בחיים מקפח את עצמו ואת פרנסתו ופרנסת אשתו ובניו היושבים בארץ אחרת ואין להם מכיר ויתומים בחיי אביהם נודדים ללחם איה. מי גרם כל זה? תביעתו על זה לערכאות של גויים, ואין לך מין ומומר ואפיקורוס ומזיק גדול מזה.
חכם יעקב בירדוגו, שופריה דיעקב, חושן משפט, סימן קכא, עמ' רלו, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'