חכם אליהו שמעא הלוי

- י"א אייר תקע"ד      

1 8 1 4 - 0      

חכם אליהו שמעא הלוי

מקצת שבחו

חכם אליהו שמעא הלוי נולד לאמו ולאביו חכם יוסף בארם צובא היא חאלב שבסוריה.
מופלג בתורה וחסידות, ובעל מעשים. כיהן 'כמרא דאתרא' של שני הקהילות בארם צובא, הקהילה הוותיקה שישבה שם לפני גירוש ספרד וקהילת 'פראנקוס' שהגיעה לארם צובא לאחר הגירוש.
בשנת תקע"ד (1814) פרצה מגיפה בארם צובא. חכם אליהו שמעא הלוי חלה ונפטר ביום י"א אייר תקע"ד (1814). הוא נקבר במערת הצדיקים הסמוכה לבית כנסת הגדול בארם צובא.
לאחר מותו קיבץ בנו את חידושיו בספרים 'קרבן אשה' - שו"ת, רמב"ם ודרושים, ו'מכשירי מילה' - דיני מילה.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד להרחיק שכנו מיצר הרע, ולא להתרחק משכנו.
'ניתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע' - אין להקשות אומרו: 'הרחק' - פועל יוצא שנשמע הרחק לאחרים, והיה לו לומר: 'התרחק'.
אמנם כבר ידוע לא סוף דבר שיהי האדם זוכה לעצמו ויאמר: 'שלום עלי נפשי', אלא העיקר הוא שיהא זוכה ומזכה אחרים עימו להחזיר פושעים חטאים למוטב, ומודעת זאת שאין לו לאדם 'שכן רע' כמו היצר הרע אויבו, ומבקש רעתו, רע מנעוריו, ובקרבו ישים ארבו, ולזה הזהיר התנא: 'הרחק משכן רע' שאין צריך לומר שירחיק את עצמו, אלא אף זו שירחיק את חברו שיזכה לחייב. הרחק לאחרים משכן רע הוא שטן הוא יצר הרע. אמנם עשה זאת איפה: קשוט את עצמך קודם, שאתה 'אל תתחבר לרשע', ואחר כך קשוט לאחרים שתרחיק מיצר הרע, שאם לא כן יאמרו טול קורה.
קרבן אשה, עמ' רפ"ז, חברת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מזהיר לזוכה בתורה, שלא ישתרר לבוז על מי שלא זכה בה.
'יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר, והווי דן את כל האדם לכף זכות'. - ואפשר שאל זה התכוון התנא: 'עשה לך רב' - היינו שיעשה עצמו רב, על ידי שישתדל להיות יגע בתורה יומם ולילה, עד שיגיע למעלת רב ומחדש חידושים.
ועצה טובה בא להשמיע לנו: שתזכה למידה זו על ידי 'וקנה לך חבר' - שתקנה קן קולמוס, שיהיה לך חבר, שתמיד כותב ומעלה במחברת, וקובץ על ידי ירבה. ואמר: 'הוי דן את כל האדם לכף זכות' - היינו אם באת לידי מידה זו, וזכית בתורה מחדש חידושים וחובר חבר - 'אל תהי בז לכל אדם', שלא זכו לכך ותשתרר עליהם, אלא 'הוי דן את כל האדם לכף זכות'.
קרבן אשה, עמ' רפ"ו, חברת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד לעשות תקנה לעצמו לעלות אל ארץ הקדושה בעודנו חי.
'אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי' - שהכוונה 'אם אין אני' עושה תקנה לעצמי, הן בעודני חי, לעלות אל הר ה', אל ארץ הקדושה, ולמות ולהיקבר שם, 'מי לי' - מי הוא המטפל בי להעלות אותי לארץ ישראל אחרי מיתה. אמנם 'כשאני לעצמי' - שאני עושה תקנה לעצמי הן בעודני חי, 'מה אני' - על דרך 'מה רב טובך' - ומאחר שהדבר מוטל עלי לעשות, 'אם לא עכשיו אימתי' - כי אם שלטון ביום המוות, כי לא ידע האדם את עתו.
קרבן אשה, עמ' ת"ד, חברת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד 'צדק ומשפט' גדולים מסגולת הקורבנות להמציא השכינה.
'אין ירושלים נפדית אלא בצדקה' שנאמר 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה' - עוד נקדים מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'כל שדן דין אמת לאמיתו, גורם לשכינה שתשרה בישראל', ונקדים עוד מה שכתב הרב היפה בספר בראשית בשם הכוזרי: שסגולת הקרבנות להתמיד השכינה בישראל, וכתב מהרש"א במדרש שמואל על משנת 'על שלושה דברים העולם קיים' בשם המפרשים: שהממציא את הדבר גדול יותר מהמעמידו, שמים חמים ביותר שקבלו חומם מאש חזק ישמרו חומם במעט מן האש.
ועל פי האמור, זהו שאמר אדונינו שלמה: 'עשה צדק ומשפט' - בשתיים אלו גורמים לשכינה שתשרה בישראל, שהן בעוון - אין ציון, ואין מקדש, ואין שכינה. מכל מקום על ידי קיום מצוות צדקה, והעמדת הדין לאמיתו ישוב הכל לאיתנו הראשון, ושכינה שורה בישראל. מה שאין כן במעשה הקרבנות, שאין סגולתם אלא להתמיד השכינה בישראל. אמנם כשאין שכינה - מה תהא עלינו? - וגדול הממציא יותר מן המקיים, לזה אמר: 'נבחר מזבח' - שאינו מתמיד השכינה, מה שאין כן הצדקה והמשפט.
קרבן אשה, עמ' שע"א, חברת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מנהג לומר הפסוקים לפני ברכת אבי הבן בברית המילה.
כתב ב'דרכי משה' משם זוהר הקדוש: 'אבי הבן אומר פסוק: 'אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך' והעומדים שם יאמרו סוף פסוק, דהיינו: 'נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך'. וכתב שם: שכל מי שאינו עושה כן, מוציא עצמו מכלל עשר חופות, שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לצדיקים לעתיד לבוא, ועל כן עשרה תיבות במקרא ולא ראיתי נוהגים כן. עד כאן לשונו.
ופה צובא, יגן עליה א-לוהים, מנהגינו לאומרו, וגם מנהגינו כשמביא אבי הבן הילד על זרועותיו מתחיל ואומר: 'זבחי אלוהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה, הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל, אז יעלו על מזבחך פרים', ופסוק: 'אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי, אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי', ואחר כך אומר פסוק: 'שמע ישראל' עד סופו, והעם כופלים אותו, ואומר פסוק: 'אנא ה' הושיעה אנא' והקהל כופלים אותו, וכן 'אנא ה' הצליחה נא' וכופלים אותו, ואחרי זה אומר: 'אשרי תבחר', ואחר זה אומר להקדים: יודו לה' חסדו, ברשות מורי ורבותי, ברוך אתה ה', א-לוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.
מכשירי מילה, חברת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ד (1984)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לתת צדקה יותר מחובת הדין גם אם רוצה לזכות במשהו בעבור זה
'נתון תתן לו' - אף שכבר נתן מה שחייב מצד הדין, עוד תוסיף ותתן לו, 'ואל ירע לבבך בתתך לו' - באומרך שכבר נתתי, מה שאני חייב מצד הדין, ויצאתי ידי חובתי, לזה אמר כי 'כי בגלל הדבר הזה' - שאתה נותן יותר מן החיוב, 'יברכך ה' במעשה ידיך' - דהיינו בבנים, שאתה יכול לומר בשביל שיחיה בני, ונהיה צדיק גמור אפילו שנתת על תנאי שיחיה בנך, או לזכות לעולם הבא, והיינו 'בכל מעשה ידיך' - אפילו אתה נותן על מנת לקבל פרס, כיון שאתה נותן בנדבת לבך יותר מן החיוב.
קרבן אשה, עמ' שס"ח, חברת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ה (1985)