חכם יצחק מולכו

תפ"א - כ"ח אייר תקמ"א      

1 7 8 1 - 1 7 2 1      

חכם יצחק מולכו

מקצת שבחו

חכם יצחק מולכו נולד לאמו ולאביו חכם אברהם מולכו בסביבות שנת תפ"א (1721) בשלוניקי. 
בעודנו צעיר לימים נתמנה לשמש כרב קהילת יוצאי העיר סיציליה שבאיטליה שגרו בשלוניקי. מלבד עיסוקו בתפקידי רב הקהילה, נודע כמגיד מישרים וכדרשן נפלא ודבריו היו אהובים על שומעיהם. על אף אהבתו לקהילתו לא חת להוכיחם על מכשולים ואף אל עשירי הקהל היה פונה בלשון חדה בעת שהייתה נצרכת לכך.
חכם יצחק מולכו נפטר ביום כ"ח באייר תקמ"א (1781) במגיפה שהתפשטה בשלוניקי באותה העת.
חכם יצחק מולכו חיבר שני חיבורים: 'אורחות יושר' שנדפס בשלוניקי שנת תקכ"ט (1769) במהדורה ראשונה כשהוא העלים את שמו מן הספר, ובמהדורה שנייה בשלוניקי שנת תקנ"א (1791) בידי בני המחבר הפעם בציון שם אביהם כמחבר הספר. כמו כן כתב ספר 'זובח תודה' על הלכות שחיטה כמנהג העיר שלוניקי. 
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד המעלה לקנות בעצמו מה שצריך העני, וליתנה לו מבעוד יום.
נודע בשערים כמה גדולה מעלת הצדקה והכנסת אורחים. וכמו שראיתי מדקדקים שהיו קונים בעצמם מה שצריך לעני, מפני שהעני אינו יודע לקנות דבר הגון ומאנים אותו. וכן אינו דומה מי שנותן לעני ביום שישי בשחרית לנותנו בערב, ולכן מי ששוחט שור או כשב או עז לכפרת עוונותיו לחלקם לעניים, צריך לשוחטו ביום ה' לערב כדי לחלקם קודם שיקנו העניים בשר לשבת.
וכן מי שיש לו מלאכה לעשות ויכול לעשותה על-ידי גויים מצווה רבה לעשותה על-ידי ישראל, אף שאין הישראל עוסק במלאכה כמו הגוי, כמו שאמר התנא: 'ויהיו עניים בני ביתך'.
וכן קיבלתי מאבותי, שראו כמה בעלי בתים שירדו מנכסיהם, מפני שקנו עבדים ושפחות בבתיהם, אף שהיו יכולים לקחת משרתים ישראלים. ובפרט בעירנו זו שלוניקי, שרובם ככולם הם עניים בני טובים. ולכן הצדקה היותר מעולה, הוא מה שעושים עם עניים בני טובים שירדו מנכסיהם, ובביתם אין לחם ואין שמלה, פורש אין להם.
אורחות יושר, עמ' צ"ו-צ"ז, הוצאת 'שובי נפשי' ירושלים, תשנ"ט (1999)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לקיים 'כתבו לכם את השירה' בקניית ספרי מוסר.
וכשהולך לבית המדרש, ישתדל לקנות מנכסיו ספר אחד מספרי מוסר או דברי הגדה כל אחד לפי ערכו, ובזה מקיים מצוות עשה של 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת' כמו שכתבו הפוסקים, זיכרונם לברכה, שבזמן הזה יותר טוב לקנות חומשים וגמרות ואגדות וספרי מוסר מלקנות ספר תורה.
ונראה לי שבזמן הזה כל אדם יכול לקיים מצווה זו. אם הוא תלמיד חכם בוודאי שמקיים מצווה זו במה שקונה גמרות או פסוקים או מפרשים. ואם אינו תלמיד חכם מצווה שיקנה איזה ספרי מוסר וייתנם לחכם הדורש ולומד ברבים, שיקרא בו הוא או תלמידיו. או יקנה איזה חומש או ארבעה ועשרים, ויתננו לאיזה יתום שיקרא בו. או יקנה איזה גמרות או פוסק או מפרש וייתנם לאיזה תלמיד חכם. וזהו היותר טוב מלקנות ספר תורה. ואם אין ידו משגת לפחות יתקן איזה ספר שהוא קרוע.
וכן אם כבר קנה ספר הגדה או ספרי מוסר ורוצה לקנות ספר תורה יותר טוב שיתקן ויעשה הגהה בספרי תורה הישנים המונחים בארון, שלא יקראו בספר תורה מוטעה מלקנות ספר תורה חדש.
אורחות יושר, עמ' רמ"ד, הוצאת 'שובי נפשי' ירושלים, תשנ"ט (1999)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שעושה הנאה לדובר, במה ששומע לו.
אם יודע שאחד מחבריו, חס ושלום, יכשל בדבר הלכה, צריך שיודיענו קודם הישיבה כדי שלא יתבייש. וכן לא יבייש שום אדם או לצערו. ... ואם שמע דברי תורה שכבר ידעם, ישתוק ועד שיגמור המדבר דיבורו, כי אולי יחדש דבר, ובזה עושה לו הנאה במה ששומע לו.
אורחות יושר, עמ' ס', הוצאת 'שובי נפשי' ירושלים, תשנ"ט (1999)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שלא יצייר סביב המקום שמשייר כנגד הפתח בלא סיד.
כתוב בשולחן ערוך: משחרב בית המקדש תקנו חכמים שהיו באותו הדור, שאין בונים לעולם בניין מסויד ומכויר כבניין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד. וכל שכן שאסור לצייר ולכייר סביב אותו אמה במיני ציורים. וכמו שעושים פה שאלוניקי שבונים בתים כהיכלי מלכים ומציירים אותן בציורים וכיורים וסדים כל הכתלים בסיד ואחר כך משחירים אמה על אמה. וסביב אותה אמה, מציירים מיני ציורים שלא ישבר ליבו בכל עת שהוא רואה אותו. ומה גם שכותב בתוך אותו האמה חרוזים והלצות, כגון שחור על הלבן זכר לחורבן. וכותבים אותו באותיות גדולות לבנות עד שאינו נראה מן השחור כי אם מעט מזעיר מה שבתוך אויר האותיות.
אורחות יושר, עמ' ק"פ, הוצאת 'שובי נפשי' ירושלים, תשנ"ט (1999)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא ראוי להתפלל תפילה חטופה כדי ללכת לבית הקברות.
וראיתי אנשים הרבה שבבוא יום שמת בו אביו ואמו, מתפללים תפילה קצרה וחטופה, ואף מה שרגילים בכל יום לקרות או לשמוע דברי הגדה ולומר קדיש, מבטלים באותו יום כדי לילך על קבר אביו או אמו לומר איזה קינה והשכבה וקדיש, ועושים העיקר טפל והטפל עיקר. שמה תועלת יהיה לנפש המת אותה השכבה והקדיש מאחר שהתפלל תפילה קצרה וחטופה, וביטל סדר הלימוד שהיה רגיל בו, שאין התוספת מקובל אם לא יקיימו תחילה העיקר. ואפילו אם לא יהיו יכולים לילך לבית הקברות אלא באותה שעה בלבד לא היה ראוי להם להתפלל תפילה חטופה לילך לבית הקברות.
אורחות יושר, עמ' רמ"א-רמ"ב, הוצאת 'שובי נפשי' ירושלים, תשנ"ט (1999)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שאם אין בנו מוצלח בתורה, מצווה ללמדו אומנות.
ואם רואה אדם, שאין בנו מוצלח בתורה כל כך, מצווה עליו ללמדו אומנות בנערותו, כדי שיהא מוצלח בעסקיו, ויחזיק ביד לומדי התורה וישמור מצוותיו וחוקתיו כפי מה שיכול לשמור.
ולא יקוים בו: 'עם נבל ולא חכם' כמו שראיתי כמה בוערים בעם, שרואים שאין בניהם מוצלחים בתורה, ומניחים אותם בבית הספר בהבטחות של הבל, שמא יוכל ללמוד והם גדלים בנבלותם. וכיוון שהם גדולים, ניכר בהם טיפשותם, שאינם בני תורה ונשארים קרח מכאן ומכאן. ומכלים ימיהם בחרפה ובושה, ואינם יכולים לעבוד עבודתם שלימה בשמחה ובטוב לבב, ואינם יכולים לעשות צדקות אלא אדרבא, לפעמים הם מתפרנסים מן הצדקה ומטילים עצמם על הציבור.
אורחות יושר, עמ' מ"א, הוצאת 'שובי נפשי' ירושלים, תשנ"ט (1999)